קראנו לא נכון את המפה. חיסול ההייטק בישראל – זו בדיוק המטרה

נדירים הרגעים שבהם אנחנו מרגישים חלק מכתיבת ההיסטוריה ■ למשל, כשמתעדים אירוע שקורע כל כך הרבה מסכות ומציף אמיתות נסתרות, עד שהיד רועדת

March 03rd, 06AM March 03rd, 06AM אבי בר-אלי “יש שאלה שמפריעה לחלק מהאנשים אצלנו.

“אין ספק שההייטק הגיע למה שהגיע ויש לו השפעה גדולה על המדינה.

“אתם הגעתם להחלטה, למסקנה, אישית, שהנושא המשפטי יכול לגרום לנזק. אז נכנסתם למאבק, ואתם אומרים לנו: ‘אנחנו רוצים שהכל יבוטל בגלל המעמד שלנו’.

“מחר בבוקר תהיה רפורמה אחרת, ועוד פעם תבואו ותגידו לנו כך וכך. ז’תומרת, בגדול, בגלל המעמד הכלכלי שלכם, אתם רוצים לקבוע הרבה יותר מאשר אנשים אחרים. אז אני שואל אותך שאלה, איך אנחנו צריכים להסתכל על זה?

“אנחנו לא יכולים להיות כל הזמן במגננה לגבי מה תעשו לנו, אם נרצה לעשות אל”ף, בי”ת, גימ”ל. צריך להבין שבדמוקרטיה גם לנבחרי העם יש מילה — לא רק לאנשי הכלכלה.

“אתם מתערבים עכשיו. מחר תתערבו עוד פעם….(אבל) בדמוקרטיה זה הולך לפי נבחרי העם, ולא לפי העשירים. זה מפריע לחלק מהאנשים אצלנו. אני אומר לכם את האמת”.

יש רגעים נדירים שבהם עיתונאי מרגיש חלק מכתיבת היסטוריה. למשל, כשהוא מתעד אירוע שקורע מסכות, שמציף אמיתות נסתרות. כזה שמהדהד כל כך הרבה תיאוריות ותקדימים, עד שהיד פשוט רועדת. תמלול מכונן, שבו כל מילה נושאת מטען נפץ אקדמי. טקסט שכורע תחת רפרנס — עד שאין מושג מנין להתחיל.

“שאלה שמפריעה לחלק מהאנשים אצלנו“, הסביר ח”כ דוד ביטן למיכל צור, מייסדת סאיוטה וקלטורה, שהתייצבה אצלו בוועדת הכלכלה ביום שני בבוקר. מי אלה האנשים “אצלנו” — שצור אינה נמנית עמהם? לאיזו קבוצת ייחוס כיוון ביטן, שהיא הנגטיב של ההייטקיסטים? תכף נגלה.

“אין ספק שההייטק הגיע למה שהגיע ושיש לו השפעה”, המשיך ביטן. ובתרגום לעברית פוליטית: עשיתם כסף — בלי שיש לי מנופים עליכם. ובגלל שאין לי דרך לשלוט בכם, קניתם מקום סביב השולחן אצלי בוועדה.

“הגעתם להחלטה, למסקנה אישית” — עדיין לא בשלה העת שאאשים אתכם בכך שכפיתם עלינו החלטה. לכן סייגתי מהר ל”הסקתם”. אבל מה שזה לא יהיה — זה אישי. לא לאומי.

ההייטק מייצג ציבור של חצי מיליון עובדים — ועדיין משימתכם אישית. בניגוד ל”אנשים אצלנו“, שהם מייצגי האינטרס הלאומי.

והמסקנה (האישית) שאליה הגעתם, היא ש”הנושא המשפטי” (לא החקיקה, לא הרפורמה, ודאי לא הפיכה משטרית) — יכול להסב נזק. וזו מסקנה אישית שלכם (ולא זו שנישאת בפי כל בר דעת בחודשיים האחרונים).

“ואז נכנסתם למאבק“, מנתח ביטן, עם קורטוב פליאה. שהרי לא הייתם חייבים להיכנס. היתה לכם ברירה. ובכל זאת התערבתם ב”נושא” לא לכם, ויצאתם למאבק. לא במחאה — אלא למאבק. מאבק במי? תכף נגלה.

“ואתם אומרים לנו: ‘אנחנו רוצים שהכל יבוטל בגלל המעמד שלנו'”.

מה יבוטל? הכל. למה? בגלל דאגה למעמד. ומשום אינטרס חברתי־כלכלי אישי זה, החלטתם (שרירותית) להיכנס למאבק.

“מחר בבוקר תהיה איזו רפורמה אחרת, ועוד פעם תבואו ותגידו לנו כך וכך”, מסביר ביטן את הדאגה “אצלנו“. מתקרב לקליימקס.

החשש אפוא לא נוגע ב”נושא” הספציפי. הוא נטוע בכך שההייטק יתאהב בפוזיציה הלעומתית שבחר “להיכנס” אליה מטעמים מעמדיים.

“בגלל המעמד הכלכלי שלכם במדינה, אתם רוצים לקבוע הרבה יותר מאשר אנשים אחרים”, שם ביטן את הקלפים על השולחן. וואו.

שחקן וטו. זו לא הרפורמה, לא הדמוקרטיה ולא בטיח. זו התנגשות טקטונית במארג הכוחות, בעקבות צמיחתה של קבוצת לחץ חדשה.

אליבא דביטן, על המגרש שיחקו עד היום איקס קבוצות ש”בגלל המעמד הכלכלי שלהן, רצו לקבוע הרבה יותר מאשר אנשים אחרים”. למשל, הטייקונים, קרטל הבנקים או היבואנים, החקלאים, ההסתדרות והצבא.

הכרנו גם שחקנים בלי משקל כלכלי, אבל עם משקל פוליטי, שרצו אף הם “לקבוע הרבה יותר מאשר אנשים אחרים”, ואפילו לשנות את כללי המשחק (מתנחלים, חרדים). והנה צץ שחקן וטו חדש.

“אז אני שואל אותך שאלה, איך אנחנו צריכים להסתכל על זה?”, משתף ביטן את צור. מניח שתבין כי זה ממש לא אישי, ואף טבעי, שתגובה ראשונית מצד האליטה השלטת כלפי האיום תהיה רתיעה ואיום בהקרסה.

בתור שגרירה של אליטה מתחרה, צור ודאי תבין מדוע “אצלנו” רואים ב”כניסה למאבק” משום קריאת תיגר. “אנחנו לא יכולים להיות כל הזמן במגננה לגבי מה שתעשו לנו“, הסיר ביטן את המסכות.

שגרירים. כה מצמית החשש מפני צמיחת שחקן וטו שאינו סמוך על שולחנו, עד שביטן חש סכנה לדמוקרטיה. לא פחות.

“אתם מתערבים עכשיו. מחר תתערבו עוד פעם”, הסביר את הסיכון. “בדמוקרטיה זה הולך לפי נבחרי העם, ולא לפי העשירים”, הוסיף ביטן, שבמשפטו, המתנהל בימים אלה בבית המשפט המחוזי מרכז, הוא מואשם בכך שנטל שוחד מהעשירים — כדי לדפוק את העם.

“זה מפריע לחלק מהאנשים אצלנו“, שוב הרחיק את עניינו מהעניין.

מצד אחד, הבהיר לצור ולחבריה בהייטק, הקם להורגך — השכם להורגו. לכן הממשלה תלך להם על הראש. מצד שני, הותיר חרך למו”מ. “אצלנו” יספגו את ההתערבות כעת, בתנאי שזו לא תיהפך לתקדים לקראת הבאות.

וההייטקיסטים? אלה הבינו מהר מאוד את תנאי העסקה.

“לי לא קוראים ‘הייטק’. קוראים לי זוהר. אז בוא נדבר כזוהר. לא שמאל ולא ימין, כמו שההייטק הוא לא שמאל ולא ימין”, זרם עם ביטן זוהר לבקוביץ (מייסד אמובי, “הכרישים”). “ההייטק אף פעם לא יצא לרחובות, על שום דבר, והיו דברים לצאת”, הזכיר בכל זאת את מאזן האימה.

גם לבקוביץ לא מגיע עבור עצמו, חלילה. הוא פה בגלל שזה מפריע לחלק מהאנשים אצלו. “זה שאני בוחר להיות פה זה לא בשביל להגן על עצמי. אני בסדר. הילדים שלי בסדר. הנינים של יהיו בסדר”, הבהיר. “אני פה כדי להגיד לכם מה יקרה למדינה. ואני לא משפטן, ולא אומר מילה על הרפורמה, המהפכה או איך שתקראו לזה. כי אני לא מבין את זה עד הסוף. אני יודע מה קורה בעולם”.

כשהוא בעולם, טוען לבקוביץ, הוא מספר לאנשים כמה נפלא בישראל. “אנחנו הנציגים שלכם. אנחנו החיילים שלכם בשוחות”, הוא מיישר קו עם ביטן, ומציג את הנושאים ונותנים כשגרירים לאותו אינטרס.

“אני מקווה שמי שרוצה לבנות מדינה משיחית יודע מה הוא עושה, כי כלכלית זה לא יעבוד”, מצטרף למו”מ ד”ר לאוניד בקמן (המכון הישראלי לחדשנות). כמחווה של רצון טוב, הוא תורם חוות דעת כלכלית (בחינם).

הצעה. לפנינו אפוא מאבק על שליטה, והשחקן הקורא תיגר צריך לקבל החלטה: לקחת צד, ולהסתכן במחיקתו (אין זה משנה אם זו ירייה ברגל של כולם. האליטה תחזיר אותו לחטוב עצים, אם זה מה שיידרש כדי לשמר שליטה).

לחלופין, מציע ביטן לשגרירים, תמלאו תפקיד מועיל ונצלו את מעמדכם כמתווכים מוסכמים. “ההייטק, במקרה הזה, יכול להיות גשר למו”מ, ולהשפיע על שני הצדדים”, הוא מניח על השולחן הצעה. “שני צדדים” — שלפחות אחד מהם לא יושב סביב השולחן בוועדה.

בהייטק, בתגובה, מבקשים שהות לבחינת ההצעה, במקביל להידברות.

בקמן: “במשך 30 שנה, כולל אצל ביבי, תמכתם בתעשייה הזאת. (אבל) הפעם, הגזמתם… גם אם אנחנו אשמים בהכל, וגם אם ההייטק, כמו שאמרת, מחליט להגיד לכם מה לעשות בגלל שהוא עשיר”.

ביטן: “זו ההרגשה של חלק מהאנשים אצלנו. מחר תגידו לנו שאתם לא רוצים איקס. אז מה? אז מה נעשה?”

בקמן: “אז תביא את האנשים האלה ובוא נדבר”.

ביטן: “אתם צריכים להבין שאתם אנשי כלכלה ועסקים, ולא יכולים לנהל את המדינה”.

בקמן: “20 שנה לא שמעתם מילה. היינו עסוקים בלבנות את החברות”.

ביטן: “ואנחנו היינו עסוקים בלעזור לכם לבנות”.

בקמן: “עשיתם את זה מצוין. ועכשיו אתם קצת מפשלים”.