“כולן עברו בבידוק הביטחוני בשיער גלוי. הכוח שלנו נובע מזה שיש הרבה מאיתנו”

בקניון, באוטובוס או באוניברסיטה, נשים ברחבי איראן קובעות עובדות בשטח, יוצאות לרחוב בלי חיג’אב ומבהירות: “עידן הכפייה נגמר”. המחאה שהן מובילות נועדה לשים סוף לא רק לחובת כיסוי הראש, אלא לשלטון הדת עצמו

March 02nd, 20PM March 02nd, 20PM

המהנדסת צעדה על הבמה, לבושה במכנסיים צמודים וחולצה אופנתית, בידה מיקרופון. שערה הארוך, גלוי ואסוף לקוקו, זז עם צעדיה, בהתרסה גלויה נגד חוק החיג’אב האיראני. “אני זיינאב קאזמפור”, אמרה לחברי איגוד המהנדסים האיראני, שהגיעו לכנס בטהראן. היא גינתה את האיגוד על התמיכה בחוק המחייב נשים לעטות חיג’אב, וירדה מהבמה. אז היא הסירה בהפגנתיות את החיג’אב שהיה לצווארה והשליכה אותו על הרצפה מאחוריה, מתחת לדיוקן ענק של מנהיג איראן, אייאתוללה עלי חמינאי.

הקהל שמילא את האודיטוריום פרץ בקריאות עידוד, שריקות ומחיאות כפיים. סרטון של קאזנפור הפך ויראלי ברשתות החברתיות ובאתרי חדשות מקומיים, והיא הפכה לעוד אחת מגיבורות המחאה ההולכת ומתרחבת נגד החוק.

נשים באיראן התנגדו לחוק מאז כניסתו לתוקף, שנתיים לאחר המהפכה האיסלאמית ב-1979, ונהגו לחשוף קווצות שיער שבצבצו מתחת לחיג’אב. אך מאז מותה בשנה שעברה של מהסא אמיני בת ה-22, במתקן משטרת המוסר שבו היתה עצורה, נשים ונערות מובילות את המחאה שפרצה ברחבי המדינה, בדרישה לשים סוף לא רק לחוק החיג’אב, אלא לרפובליקה האיסלאמית עצמה.

ראיונות עם נשים וכן צילומים וסרטונים ברשת מגלים כי מאז שפרצה המחאה נשות איראן החלו לחשוף את שערן: פזור וגלוי בקניון, אסוף לפקעת ברחוב או באוטובוס, בקוקו מרושל באוניברסיטה. “לא הלכתי עם חיג’אב כבר חודשים. אני אפילו לא לוקחת אותו איתי כשאני יוצאת מהבית”, אומרת קימיה, בת 23, סטודנטית באוניברסיטה הכורדית בעיר סננדג’ במזרח איראן, שמבקשת, כמו מרואיינות נוספות, שלא לפרסם את שם משפחתה מחשש שהדבר יתנקם בה. לדבריה, רבות מהסטודנטיות שלומדות איתה הולכות בשיער גלוי גם בנוכחות מרצים גברים. “לא משנה אם הממשלה מוכנה להכיר בזה או לא, נגמר עידן החיג’אב בכפייה”, היא אומרת.

“לב התנועה הזו הוא הפעולה המהפכנית של הנשים שהפכו את החיג’אב לנשק היעיל והעוצמתי ביותר נגד הרודנות הדתית, שנאת נשים והפטריארכיה”, אומרת פאטמה שאמס, פעילת זכויות נשים ומרצה לספרות פרסית באוניברסיטת פנסילבניה

חוק החיג’אב האיראני מחייב נשים וילדות מעל גיל תשע לכסות את שערן בצעיף, ולהסתיר את גופן בשמלות ארוכות ורחבות. נשים רבות מצייתות לחוק בפרהסיה, חלקן מבחירה ואחרות מתוך פחד. בסרטונים מהבזאר הגדול במרכז טהראן, מרבית הנשים מכסות את השיער. אך בסרטונים מגנים ציבוריים, בתי קפה, מסעדות וקניונים, המקומות המועדפים על נשים צעירות, רבות יותר מופיעות בשיער גלוי. מובילות דעה רבות, בהן סלבריטאיות וספורטאיות, הסירו את החיג’אב גם באיראן וגם כשהן מייצגות את המדינה בחו”ל.

במשך זמן רב הציג הממשל האיראני את חוק החיג’אב כסמל להצלחת ההקמה של הרפובליקה האיסלאמית. אך רמות האכיפה השתנו לאורך השנים, בהתאמה לפלג הפוליטי שהיה בשלטון.

לאחר שאברהים ראיסי נבחר לנשיאות ב-2021, החמירה אכיפת החוק ולוותה בקפדנות יתר ובברוטליות שקוממו את הנשים האיראניות. רבות מהן נקנסו, הוכו או נעצרו על ידי משטרת המוסרבגין הפרת החוק.

אך בספטמבר האחרון, לאחר מותה של אמיני, עלה הזעם על גדותיו, והמחאות ברחובות התפשטו ברחבי איראן והפכו לקריאה כוללת לסיום שלטון אנשי הדת. ההתקוממות התעצמה למרות ניסיונות המשטר לדכא אותה בעזרת מעצרים המוניים, גזרי דין מוות ואף הוצאה להורג של ארבעה מפגינים צעירים. פעולות המרי האזרחי נמשכות באופן יומיומי, כולל שירת “מוות לדיקטטור” מגגות הבתים, כתובות גרפיטי על קירות, וקריעה ושריפה של כרזות ומודעות מטעם השלטון. והנשים יוצאות לרחובות בלי חיג’אב. בדצמבר הודיעו גורמים ממשלתיים על פירוק משטרת המוסר, ואנשיה לא נראו מאז ברחובות. לדברי נשים ופעילים ברחבי איראן, נכון לעכשיו, חוק החיג’אב נאכף לעתים רחוקות.

לדברי חבר הפרלמנט השמרן חוסיין ג’לאלי, השלטון בוחן שיטות אכיפה חלופיות כנגד מפרות החוק, בהן הודעות אזהרה, שלילת זכאות לשירותים ממשלתיים וציבוריים וחסימת חשבונות בנק. “החיג’אב יחזור לכסות את ראשי הנשים”, אמר

באחרונה סגרו השלטונות שני בתי מרקחת, בטהראן ובאמול שבצפון המדינה, לאחר שקיבלו דיווח שלפיו נשים עובדות בהם ללא חיג’אב. מנהל סניף בנק בעיר הקדושה קום ננזף כי שירת לקוחות נטולות חיג’אב. ובמשרד המשפטים נפתח תיק נגד קאזמפור, המהנדסת שמחתה נגד החוק בכנס בטהראן, כך לפי דיווחי חדשות באיראן.

פקידי ממשל באיראן אומרים כי כללי האכיפה נבחנים בימים אלה וכי הודעה על צעדי אכיפה מעודכנים אמורה להתפרסם בקרוב. לדברי חבר הפרלמנט השמרן חוסיין ג’לאלי, השלטון בוחן שיטות אכיפה חלופיות כנגד מפרות החוק, בהן הודעות אזהרה, שלילת זכאות לשירותים ממשלתיים וציבוריים וחסימת חשבונות בנק. “החיג’אב יחזור לכסות את ראשי הנשים”, אמר ג’לאלי בדצמבר. אך המרד, אומרים פעילים ופעילות למען זכויות נשים, כבר התפשט הרבה מעבר למה שניתן לדכא והמחאה עמוקה מכדי שאפשר יהיה לחזור אחורה.

“לב לבה של התנועה הזו הוא באמת הפעולה המהפכנית של הנשים האלה, שהפכו את החיג’אב לנשק היעיל והעוצמתי ביותר נגד הרודנות הדתית והרבדים העמוקים של שנאת נשים ופטריארכליות”, אומרת פאטמה שאמס, אקטיביסטית למען זכויות נשים ומרצה לספרות פרסית באוניברסיטת פנסילבניה.

ליילה, תושבת טהראן בת 51, מספרת שהיא ובתה המתבגרת מתלבשות בציבור באותו האופן שבו הן מתלבשות בבית וכשהן טסות מחוץ למדינה — בשמלות, חצאיות, סקיני ג’ינס וסריגים צמודים. “לא מזמן היתה לי טיסה והתלבטתי אם ללבוש חיג’אב בשדה התעופה, כי יש שם הרבה סוכני ביטחון, אבל בסוף החלטתי שלא”, היא אומרת בראיון טלפוני. ליילה נדהמה לגלות שמרבית הנשים שהגיעו באותו היום לשדה בחרו לזנוח את כיסויי הראש שלהן. “כולנו עברנו בבידוק הביטחוני ובביקורת הדרכונים בשיער גלוי, ולא אמרו לנו כלום. הכוח שלנו נובע מזה שיש הרבה מאיתנו”.

האתיס, בת 25 שמפרסמת ביקורות ספרים וקולנוע ברשת, העלתה בדצמבר האחרון צילום לאינסטגרם, ובו היא יושבת עם ידיד בבית קפה פתוח בטהראן, כששיערה גלוי. “אז ככה זה מרגיש כשרוח סתיו קרירה מבדרת את השיער?”, כתבה. “ואת זה מנעו ממני 25 שנה?”

הנשים שהפסיקו לכסות את שערן אומרות שהן נחושות לעשות כרצונן, אבל מצדדות ב”חיג’אב מרצון” ומכבדות את זכותן של מי שבוחרות ללבוש חיג’אב. גם נשים דתיות שעוטות חיג’אב מבחירה הצטרפו לקריאה לביטול החוק. עצומה המונה אלפי שמות וצילומים של נשים מופצת באינסטגרם עם המסר “אני לובשת חיג’אב, אבל מתנגדת לחוק המחייב לעשות זאת”.

מרים, תושבת טהראן, בת 53, שמקפידה על לבישת חיג’אב, נסעה באחרונה עם בתה בת ה-26, נארג’ס, לחופשה באי כיש במפרץ הפרסי. השתיים הופתעו לראות שרוב הנשים במקום לבשו שמלות קיץ קלילות וקצרות שרוולים, סנדלים, מכנסי קאפרי חושפי קרסוליים וחולצות טי. “אנחנו באיראן או בטורקיה?”, שאלה הבת.

כשחזרו מהחופשה, החליפה נארג’ס את כל תמונות הפרופיל שלה ברשתות החברתיות לצילום שבו שיערה הכהה גולש על כתפיה ואגרופה מונף. זו היתה דרכה לבשר למשפחתה הדתית והשמרנית שהיא מורידה את החיג’אב. “לא אוותר על האגרוף המונף עד שנזכה בחירות, גם אם נאלץ לחכות לה עוד שנים רבות”, כתבה באינסטגרם.

אמה מרים מספרת בראיון שהוצפה בהודעות וטלפונים מבני משפחה וחברים, שחלקם תמכו וחלקם גינו את בתה. “אמרתי להם שהזמנים השתנו. אני מכבדת את הבחירה של הבת שלי, וכדאי שגם הם יעשו כך. זה לא עניינו של אף אחד”, היא מבהירה.

לכתבתה המלאה של פרנאז פאסיהי בניו יורק טיימס