עשרות אלפי פליטים אוקראינים ברחו לארץ מפרוץ המלחמה. ישראל הבריחה את רובם

הפליטים האוקראינים הגיעו לישראל עם בקשה אחת – למצוא בה מקלט. אולם הם מצאו כאן בעיקר סיוע דל, הגבלות וסיכון לניצול, לצד עלייה בסירובי הכניסה. שנה למלחמה באוקראינה, כך התקבלו הפליטים בישראל

February 26th, 06AM February 26th, 07AM

זה לקח חמישה חודשים, אבל בסופו של דבר יבגניה מיננקו נשברה. מאז שבאה לארץ היא גרה בסלון הבית של דודתה באשדוד, וחיפשה דירה להשכרה. “אבל הבנתי שלא אצליח לעמוד בזה”, היא מספרת, “זה היה מאוד קשה, ראיתי הרבה אוקראינים שהולכים לעבוד בשחור. אהבתי את ישראל, אהבתי את מזג האוויר, המדינה מאוד יפה. אבל אם לא נולדת בה, אתה בבעיה”.

מיננקו נמלטה מהעיר אירפין שבאוקראינה ארבעה ימים לפני פרוץ המלחמה. זה היה יום הולדתה. היא עזבה בעצת הוריה, שכבר הבינו לאן נושבת הרוח, והגיעה לישראל בתקווה למצוא בה מקלט. את ביתה, שהופצץ מאוחר יותר, כבר ראתה למזלה רק בתמונות ששלחו לה השכנים.

בראיון ביוני שעבר אמרה ל”הארץ” שאם לא ישתנה המצב שבו היא נמצאת, ללא אפשרות פרנסה או סיוע סוציאלי, היא תאלץ לארוז את חפציה ולנדוד שוב. מיננקו, שעבדה באוקראינה כאנליסטית פיננסית, סיפרה אז בייאוש שבשגרירות אמרו לה שישראל עושה הכל כדי שהפליטים האוקראינים יעזבו, ובכל זאת עוד קיוותה להיקלט במדינה ולמדה על חשבונה עברית באולפן. אבל באוגוסט, חודשיים אחרי הראיון, היא ויתרה ועזבה לגרמניה, שם גם נמצאים חלק מבני משפחתה. “לא יכולתי לבנות את החיים שלי בישראל”, היא אומרת היום.

בתום ויזת התייר שאורכה שלושה חודשים, הפליטים מקבלים ויזה זמנית, שמתחדשת בכל פעם ל-30 יום בהחלטת השר. ההודעה על אישור ההארכה מגיעה בסמס, לרוב ימים ספורים לפני סוף החודש

מיננקו רחוקה מלהיות היחידה. לפי נתוני רשות האוכלוסין שהתקבלו בתגובה לבקשת התנועה לחופש המידע, מאז פרוץ המלחמה באוקראינה נכנסו לישראל 42,032 פליטים אוקראינים שאינם מוכרים כעולים, זכאי חוק השבות או עובדים בעלי ויזת עבודה – וקיבלו ויזת תייר. למרות זאת, הם אינם תיירים אלא פליטי חרב. המדינה לא מכנה אותם פליטים ואף לא מבקשי מקלט, אלא “נמלטי מלחמה”. כמו מיננקו, 65%-70% מהם כבר עזבו את ישראל. כשמצרפים את הנתונים והעדויות, קשה שלא לחשוב שלכך בדיוק התכוונה המדינה כשקבעה את המדיניות הנוקשה והעמומה שלה.

על פי כל הגורמים העוסקים בתחום, הסיבה לעזיבה הפליטים האלה היאהיעדר סיוע. בניגוד למדינות אירופאיות, המעניקות להם אשרת שהייה ארוכה ותנאים סוציאליים נרחבים, בישראל המצב רחוק מכך: עם תום ויזת התייר הרשמית, שאורכה שלושה חודשים, הם מקבלים ויזה זמנית, שמתחדשת ל-30 יום בכל פעם בהחלטת שר הפנים. לרוב ההודעה על ההארכה מגיעה ימים ספורים לפני סוף החודש. בינואר הגיעה ההודעה ב-31 בחודש, בשל חילופי השרים במשרד. לאנשים בקהילת הפליטים האוקראינים המצב ברור: ישראל לא מעוניינת שיישארו כאן. רובם אכן מוצאים את עצמם בחוץ.

למרות המדיניות הנוקשה של משרד הפנים הישראלי, גל הפליטים הנוכחי הוביל לחידוש מפתיע: לראשונה בתולדות המדינה הוקם גוף רשמי שתפקידו לסייע לפליטים. 15 שנים של משבר הומניטרי בקרב מבקשי מקלט אפריקאים לא גרמו לכך. המעט שקיבלו הגיע בעקבות מאבקים משפטיים. במקרה של הפליטים מאוקראינה היתה זו ממשלת בנט ולפיד, ובעיקר ציר אביגדור ליברמן ומאיר כהן, שהקימה את מנהלת “צו השעה”.

אלא שנתונים המתפרסמים לראשונה בזכות התנועה לחופש המידע, מגלים כי 26,451 איש, בהם פליטים, בני משפחותיהם ואוקראינים נוספים השוהים בישראל, פנו למנהלת, אך רק כמחציתם, 13,437 איש, הוכרו כזכאים לסיוע. מתוכם, 9,514 בני 60 ומעלה קיבלופוליסות ביטוחבריאות מלאות, 141 איש קיבלו סיוע בדיור, אם כי הוא צומצם באחרונה, ו-11,247 קיבלו סיוע בכרטיסי מזון בפעימות של 700-200 שקל, חלקם יותר מפעם אחת. מבין כמעט עשרת אלפים האוקראינים שקיבלו ביטוח בריאות מלא, רק 4,023 עדיין נמצאים היום בישראל.

עבור מיננקו, כל זה היה לא רלוונטי. היות שהגיעה לארץ כמה ימים לפני המלחמה, נקבע שאיננה זכאית לסיוע מהמדינה, לא במזון ולא ברפואה. רק שלושה חודשים לאחר שהגיעה הותר לה לעבוד, אך היא לא הצליחה למצוא עבודה – ועזבה. כיום היא גרה בעיירה קטנה ליד שטוטגרט, עובדת כברמנית במסעדה, לומדת גרמנית על חשבון המדינה, ומקווה להשתלב בקרוב בתעשייה.הוריה מתכוונים לחזור בקרוב לאוקראינה, הם כבר פחות מפחדים ומעוניינים לחזור לעצמם. היא עדיין חוששת.

ייאוש וחוסר יציבות

סוגיית התעסוקה היא אחת הבעיות האקוטיות של קהילת הפליטים, ומביאה לעוני ולניצול. 67% מהפליטים המוכרים למשרד הרווחה ביקשו מזון, והמשרד חילק ל-11 אלף האנשים שנמצאו זכאים 28,136 תלושים. “מגיעות אלינו נשים שמתקשות לשרוד” אומרת ל”הארץ” זויה לויטין-פושניקוב, רכזת פליטי אוקראינה בארגון הסיוע היא”ס ישראל. “פגשנו אישה שנאלצת לעבוד 12 שעות ביום במפעל, בלי לראות את הילדים שלה, תמורת 5,000 שקל בחודש. וזה עוד נחשב לסיפור הצלחה, כי היא מצאה עבודה ‘מסודרת’. במסגרת מחקר הערכת צרכים שעבדנו עליו, שוחחנו עם נשים שהיו בשיא חייהן, והמלחמה קטעה הכל. אז הן ביקשו עצמאות, יציבות כלכלית, הזדמנויות. היום אנחנו שומעות יותר על ייאוש, חוסר יציבות וניצול”.

החשש הגדול בקרב הפליטות, חשש שלפי ארגוני שטח וגורמים רשמיים מתממש, הוא מניצול מיני וזנות הישרדותית. “יש הרבה גברים שמנסים לגרום לנו להכיר אותם, לגור איתם. זה מפחיד. אני לא הולכת לבד ברחוב”, כתבה פליטה בסקר אנונימי שהעביר המרכז לפליטים אוקראינים בתל אביב, ארגון אד הוק שהוקם עם תחילת המשבר.

חשש גדול, שלפי ארגוני שטח וגורמים רשמיים מתממש, הוא מניצול מיני של הפליטות.”הרבה גברים מנסים לגרום לנו להכיר אותם. זה מפחיד”, כתבה פליטה

מקרה של ניצול כזה התגלה בקיץ באשדוד, כשתושב העיר בן 50 סייע במציאת עבודה לפליטה אוקראינית בת 19 – ותקף אותה מינית. בשבוע שעבר הוא הורשע באונס, מעשה סדום ומעשה מגונה. הפליטה הגיעה לישראל שבועיים לפני כן עם אמה ואחותה אחרי יומיים של נסיעה תחת הפצצות, וכעבור שלושה חודשים עזבה המשפחה לחו”ל.

ישראל לא העניקה לפליטים האוקראינים אשרות עבודה, אלא רק בחרה במדיניות היתרים עמומה של “אי אכיפה כנגד מעסיקים”, שממילא אינם ממהרים להעסיק את מי שהוויזה שלו יכולה להתבטל בכל חודש. החל באוגוסט, הגבילה המדינה את זכותם של פליטים ומבקשי מקלט אוקראינים ואחרים לעבוד, לשטחן של 17 ערים בלבד ולמספר מצומצם של עבודות כפיים. כמו כן, באחרונה הוחלט גם כי מי שהגיע לישראל אחרי ה-30 בספטמבר, לא יכול לעבוד בארץ. ברשות האוכלוסין סברו בעת קביעת הנוהל כי כרגע מגיעים לישראל יותר מחפשי עבודה מאשר מבקשי מקלט שברחו בגלל המלחמה.

מנכ”ל חברת כוח אדם גדולה: “כיהודים, אנחנו מפעילים קושי אדיר על הפליטים במקום לקבל אותם. ואנחנו צריכים עובדים. אי אפשר להבין את ההגיון. נוהל ההגבלה הגיאוגרפית הוא הזוי”

“המדינה לא מאירה פנים לפליטים, בלשון המעטה”, אומר ל”הארץ” בעלים ומנכ”ל של חברת כוח אדם בפריסה ארצית, המעסיק פליטים ומבקשי מקלט מאוקראינה ומשאר העולם. החברה שלו מספקת עובדים לחברות הגדולות במשק, לרשתות מזון, מפעלי תעשייה, אולמות אירועים ועבודות כפיים נוספות. “אנחנו צריכים עובדים”, הוא אומר, “ישראלים לא מעוניינים לעבוד בעבודות האלה ומבקשי המקלט מחליפים את העובדים הפלסטינים שעבדו בהן לפני שהועמק הסכסוך. אנחנו לא מצליחים להביא עובדים אחרים והמשמעות היא שניאלץ להחיל את עלויות ההעסקה על הציבור ולהעלות מחירים, או לצמצם את העשייה”. את נוהל ההגבלה הגיאוגרפית הוא מכנה “הזוי” ומוסיף, “אנחנו, כיהודים, מפעילים קושי אדיר על הפליטים במקום לקבל אותם. בכל שיחה שלי עם מעסיקים, עורכי דין וכולי, אנחנו מנסים ולא מצליחים להבין את ההיגיון”.

רוצים להיכנס? תשלמו

הקשיים מתחילים עוד לפני שהפליטים דורכים על אדמת ישראל, בניסיון להגיע אליה. לפי נתוני רשות האוכלוסין, 2,273 אוקראינים שביקשו להיכנס לארץ ממארס 2022 ועד ינואר השנה, סורבו. מדובר בשיעור הסירוב הגבוה ביותר (5.4%) בחמש השנים האחרונות. מספר זה לא כולל אלפים נוספים שסורבו להגיע עוד לפני שעלו על טיסה, בתקופה שקדמה להחלטת בג”ץ שביטלה את מתווה הכניסה לישראל.

בעוד שאת נתוני הכניסה והסירוב עוד קל יחסית לקבל מרשות האוכלוסין, על מנת להבין את התמונה המלאה של קבלת הפנים לפליטים בישראל, ביקש “הארץ” לדעת גם כמה אוקראינים נכלאו במתקן המעצר יהלו”ם שנמצא בנתב”ג. מהרשות לא השיבו והוגשה בקשת חופש מידע על ידי התנועה לחופש המידע, שטרם נענתה. דוחות ביקורת פנימיים שנחשפו ב”הארץ” העידו כי במתקן יהלו”ם קיים מחסור במזון לילדים, בציוד בסיסי כמו מצעים ומברשות שיניים, ואף בתרופות. נציב האו”ם לפליטים בישראל, שאנשיו הגיעו לביקורי פיקוח במקום, אמר כי מדובר במקום שאינו ראוי למעצר ילדים.

חלק מהמסורבים נכנסו בסופו של דבר לישראל לאחר הפקדת ערבות. בראשית ימי המלחמה, גורלם הוכרע בדלפק הקטן שנמצא בקומה השלישית של אולם מקבלי הפנים בנתב”ג – דלפק הערבויות של רשות האוכלוסין. התורים במקום היו מייאשים. בשבת הראשונה של משבר הפליטים, המסוף הממוחשב לא עבד, וניתן היה לשלם במזומן בלבד. חברים ובני משפחה התרוצצו בניסיון למשוך כסף או לגייס מספיק מזומן שיאפשר לשחרר את קרוביהם מהטרמינל, שרבים מכנים עד היום “מס גולגולת”. בקשת התנועה לחופש המידע חשפה כי 831 בני אדם שילמו ערבויות, בסכומים שבין 10 אלפים ו-30 אלף שקל.

אולגה שטאל: “לא היה לי מאיפה להביא את הכסף לשלם ערבות כדי להכניס את בתי והוריי, ולא מספיק כסף להמשיך בערעור. את הכמה גרושים שהיו לי העברתי לבת שלי שתיסע לגרמניה, שם עוזרים לאוקראינים”

אבל היו כאלו שהסכומים הגבוהים מנעו מהם להתאחד עם משפחתם. אחת מהם היא אולגה שטאל מיבנה. עוד בטרם קנתה כרטיסי טיסה, הגישה בקשה להביא לישראל את ביתה והוריה שגרים בעיר איבנו-פרונקיבסק במערב אוקראינה, אך ברשות האוכלוסין סירבו. הסיבה: העובדה שבתה של שטאל מנישואיה הקודמים, היום בת 27, שהתה כנערה בישראל שלא כחוק והמדינה חששה שקרובי המשפחה ישתקעו בה. ערר שהוגש לבית הדין לעררים הוביל, כמו במקרים רבים, להתניית אישור הכניסה בערבות של 30 אלף שקל – סכום שלשטאל לא היה. בקשתה להפחתת סכום הערבות נדחתה על ידי הדיין חנניה גוגנהיים, שקבע כי לא הוכח שאין בידה של שטאל להשיג את הכסף.

שטאל לא פגשה את בתה ואת הוריה כבר יותר משנה. “לא היה לי מאיפה להביא את הכסף, וגם לא היה לי מספיק כסף להמשיך בערעור. את הגרושים שהיו לי העברתי לבת שלי שתיסע לגרמניה, שם עוזרים לאוקראינים”, היא מספרת ל”הארץ”, “אמרתי למשרד הפנים, אם הם לא יעזבו את המדינה בזמן – אני אשלם את הקנס. אני, אבא של הבת שלי, שגם גר בישראל, ובן הזוג שלי – כולנו יכולים לחתום על התחייבות כזו. אבל המדינה ביקשה רק מזומן. ומילא הבת שלי, שמופיעה אצלם ברשימות, אבל מה עשו ההורים שלי שלא נותנים להם להיכנס? הם חיים באוקראינה בחושך, יש אצלם הגבלות חשמל והטמפרטורה מתחת לאפס. יש לי בית גדול, חמישה חדרי שינה. בן הזוג שלי רוב הזמן עובד והבת הקטנה שלי בצבא. יש לי מקום לכולם. זה מכעיס. למה הבת שלי צריכה להיות עכשיו בגרמניה? למה היתה צריכה לגור במחנה פליטים כמה שבועות במקום אצלי?”

“מה עשו ההורים שלי שלא נותנים להם להיכנס? הם חיים באוקראינה בחושך, עם הגבלות חשמל טמפרטורה מתחת לאפס. הבית שלי גדול, יש מקום לכולם. למה הבת הגדולה שלי בגרמניה והיתה צריכה לגור במחנה פליטים?”

“ההחלטה מצד אחד לאסור על חיים משותפים, ומצד שני להעניש ללא כל הגבלת זמן את התא המשפחתי בגין שהייה שלא כדין לפני שנים ארוכות – קשה ובלתי סבירה”, כתבה עו”ד ענת בן דור מהקליניקה לזכויות פליטים באוניברסיטת תל אביב, בערר שהגישה בעניין בתה והוריה של שטאל.

לזהות את הקורבנות בנתב”ג

בקרי הגבול של רשות האוכלוסין מחפשים בדרך כלל את מי שמתכננים להשתקע בישראל. מאז המלחמה הם החלו לאתר בין המגיעים מאוקראינה פרופיל נוסף: נשים שעשויות להיות קורבנות סחר. למעשה, מקום המדינה ועד מארס אשתקד לא הופנתה תשומת לב מיוחדת לזיהוי קורבנות סחר בנתב”ג, שהיו מתגלות רק מאוחר יותר, כשהן כבר נמצאות במדינה ומנוצלות. וכאן ניתן לראות חידוש מפתיע נוסף במדיניות הישראלית בעקבות המלחמה: הקמת פיילוט זיהוי קורבנות בשדה התעופה – שיתוף פעולה בין המשטרה, רשות האוכלוסין ומשרד המשפטים.

לפי נתוני היחידה למאבק בסחר בבני אדם, הנחשפים בעקבות בקשת התנועה לחופש המידע ו”הארץ”, 66 נשים מאוקראינה, רוסיה ובלארוס העלו את חשד בקרי הגבול שהן קורבנות סחר. הנתונים מתייחסים לתקופה שבין מארס 2022 לינואר השנה, ולכל הגורמים העוסקים בדבר ברור שמדובר בקצה הקרחון. אף שאין מידע משנים קודמות, שאליו אפשר יהיה להשוות את הנתונים – עמותות וארגונים אזרחיים מדווחים על עלייה משמעותית בהיקפי הסחר בגבולות על רקע המלחמה באוקראינה.

עו”ד דינה דומניץ: “להיכנס למקלט זה צעד גדול מדי של אמון בשביל קורבנות סחר. הן מקבלות איומים בטלפון מהסוחרים שמחכים להן. ההוראות שלהן זה שאם עולים עליהן, לא להסכים לכלום ולבקש לחזור הביתה”

הפרקטיקה של הצוות יחסית פשוטה. לאחר תשאול, שבו בקר הגבול מעלה חשד לסחר בבני אדם, עובר התמלול אל עו”ד דינה דומיניץ, המתאמת הממשלתית, ונציגי חוליית הסחר במשטרה, ואלה מגיעים לגבות עדות מהאישה. במידה ונמצאה ראשית ראיה לסחר, מוצעת לנשים עזרה. על פי הנתונים, בשנה החולפת הוכרו 18 נשים מאוקראינה, רוסיה ובלארוס כקורבנות סחר. ב-21 מקרים נוספים נמצאה ראשית ראיה לסחר, אך הנשים סירבו לשתף פעולה וביקשו לעזוב את המדינה. העוסקים בתחום בטוחים כי על כל מקרה שנמצא, יש מקרים רבים שהוחמצו, למשל בגלל עומס בנתב”ג.

כמו לנשים נפגעות אלימות אחרות, הפתרון המיידי שנותנת ישראל הוא מקלט ושנת שיקום במדינה, אולם רק ארבע נשים מתוך 39 שבעניינן עלה חשד משמעותי לפגיעה, הסכימו להיכנס אליו. כניסתן של השאר לישראל – סורבה. מאז תחילת הפיילוט בנתב”ג, הסכימו תשעה נשים וגברים מכלל מדינות העולם להיכנס למקלט. “זה צעד גדול מדי של אמון בשביל קורבנות סחר”, מסבירה עו”ד דומניץ, “הן מקבלות איומים בטלפון מהסוחרים שמחכים להן. ההוראות שלהן זה שאם עולים עליהן, לא להסכים לכלום ולבקש לחזור הביתה”.

לפגיעה בנשים בעת המלחמה יש מנעד רחב, מסבירה העובדת הסוציאלית נעמה סבתו מארגון “לא עומדות מנגד”, המסייע לנשים במעגל הזנות. כדוגמה, היא מספרת על אוקראינית בת 20 שהגיעה בחודשים האחרונים, וציינה בפני בקר הגבול כי הוזמנה על ידי אדם שמתגורר בארץ כדי לשמש כעוזרת אישית שלו. כשטענה שמדובר בחבר של הוריה, נדלקה נורה אדומה. “ניסיתי להסביר לה שאני לא רוצה להניח הנחות, אבל שיש טווח כזה בין ‘אני ממש רוצה ואוהבת את העבודה הזו’ לבין ‘אני לא רוצה וכופים עליי’. באמצע יש גם ‘אין לי כל כך ברירה, יש מלחמה וזו האופציה הכי טובה שיש לי'”, מסבירה סבתו, “כשאמרתי לה את זה, היא פתאום התחילה לדבר. לאט לאט זה הפך ‘לאני לא ממש רוצה ואמא שלי לוחצת עליי כדי להביא כסף הביתה’. היא אמרה לי שזה מעולה שהיא מסורבת כניסה, ככה הסוחר לא יודע שהיא לא מעוניינת”.

סבתו מעורבת במתרחש בנתב”ג מאז אוקטובר, במטרה לסייע לנשים ולגרום להן לשתף פעולה עם הרשויות. בתוך ההמולה של ההגעה לישראל, הכוללת תשאול, המתנה רבה ועדות משטרתית, סבתו אמורה לשמש כאי של שפיות עבור הקורבנות. בשבוע שעבר היא נקראה לשדה בסמוך להגעתן של שתי צעירות בנות 20 ו-25, שהגיעו דרך טורקיה. “הן שיתפו פעולה ואמרו ישר: הגענו כדי לעבוד בזנות, ראינו אינספור פרסומים בטלגרם”, היא מספרת, “היה נשמע שזה לא המקום הראשון שהן מגיעות אליו במטרה הזו. הן היו די מסכנות. לרוב הנשים האלו יש רובד נוסף של מצוקה”.

במקרה אחר, לדבריה, שתי נשים שלא הכירו זו את זו, הגיעו אל אותו סוחר ישראלי בהזמנה כוזבת, וגילו זאת תוך כדי השיחה איתה. רק אז נפל להן האסימון שהן לא הגיעו למה שהובטח להן. לאחת מהן הובטח להיות עוזרת אישית של אותו אדם ולשנייה הובטח שתעבוד כמטפלת בסוסים. “הן היו קצת המומות כשהן הבינו שהגיעו לאותו אדם”, אומרת סבתו.

עד כה לא הוגשו אישומים בתחום הסחר בעקבות הפיילוט, אף שלדברי מקורות, נאסף חומר מודיעיני רב. “אם רוצים, אפשר לעשות עבודה יותר טובה”, אומרת סבתו. “בהרבה מקרים הסרסורים מחכים להן ביציאה מהטרמינל, יש מספרי טלפון להגיע אליהם, יש מודעות ברשת. אפשר לעלות על זה. אבל אני לא פה בשביל זה. אני פה בשביל הנשים”.

המשטרה והפרקליטות מסרו בנפרד כי קיים קושי לחקור מקרים אלו ולהגיש בהם כתבי אישום, בין היתר בשל חוסר שיתוף פעולה מצד הנשים ובזיהוי חשודים. לפי המשטרה, “הנשים מתודרכות לגבי אופן וזמן כניסתן לישראל על מנת לשבש את המאמצים בפתיחת חקירה”.

מרשות האוכלוסין נמסר כי עלייה של 1% בסירוב הכניסה אינו משמעותי וכי השיעור ב-2022 “דומה לשיעור המסורבים בשנה שקדמה לה”. לפי הרשות, “סירוב כניסה של נוסע לישראל אינו מושפע משיעור הסירובים הכללי ונבחן באופן פרטני בהתאם לנסיבות המקרה. על אף שחל גידול משמעותי בהגעת אזרחים אוקראינים ב-2022 לישראל, לא נרשם גידול בשיעור הסירובים”.