פדיחה נוראית: הממשלה אישרה בטעות את התקציב של ארצות הברית

אם סוכמים את בשורות השרים אחרי ההצבעה בשישי, אין סיכוי שנתכנס למספר שדיווח משרד האוצר – אבל הי, העיקר שאישרנו תקציב ■ הגם שאיש לא יודע מה סוכם, ולמה שסוכם – אין בהכרח כיסוי, בכל זאת יש מי שישנו בשבת בשקט: צה”ל, החרדים – ושרה נתניהו

February 25th, 18PM February 25th, 18PM אבי בר-אלי ב-10:30 עדיין השתרך תור של ממתינים לפגישת תחנונים ואיומים בלשכת ראש הממשלה, בנימין נתניהו. אורך התור – כמעט כאורכה של הממשלה (למעט השרים החרדים, שאת ענייניהם סגרו בשקט לפני כמה ימים).

השר הזה איים להתפטר אם לא יקבל X. ההיא אמרה שתצביע נגד אם לא יתנו לה Y. וההוא התבכיין שהבטיחו לו Z ולא קיימו.

והנה, לא חלפו שעתיים, ונתניהו החליט שדי, מתחנו את זה מספיק. השבת או-טו-טו נכנסת. יאללה, מצביעים.

וראו זה פלא: כל השרים – לרבות המורדים והכועסים, כאחד, יישרו קו והרימו יד בעד. ולא רק שהצביעו בעד – הם הצטוו להישיר מבט למצלמה ולחייך, ולכן מתחו את הלחיים עד ששיניהם בהקו – ודיגמנו שביעות רצון.

מיד ביציאה מההצבעה הודתה מירי רגב לנתניהו על כך שאישר לה רכבת לאילת ולקרית שמונה ב-50 מיליארד שקל; איתמר בן גביר ניפח את החזה בזכות הבטחה של 9 מיליארד שקל לביטחון הלאומי ועוד שני מיליארד שקל למשרד הנגב והגליל; יואב גלנט התהדר בתוספת של 10 מיליארד שקל לצבא; מיקי זוהר בישר שקיבל מיליארד שקל לתרבות וספורט, וניר ברקת – מיליארד שקל למשרד הכלכלה; אופיר אקוניס התהדר בצ’ק של חצי מיליארד שקל למשרד המדע; שלמה קרעי חגג תוספת של 15% לבסיס; ואפילו לשכת נתניהו דיווחה חגיגית על חינוך חינם מגיל שנתיים (ללא מקור תקציבי).

כל הטוב הזה, לפני שהאוצר חשף את חלוקת הכספים הקואליציוניים, בלי שמשרד הבריאות הסגיר כמה קיבל מתוך ה-5.8 מיליארד שקל שהובטחו לו ובלי שהתעדכנו במימוש ההבטחות לחרדים.

בקיצור, אם סוכמים את כל הבשורות שבהן נופפו השרים – מתקרבים לתקציב של ארצות הברית. זה פשוט לא מתכנס לתקרת ההוצאה. אבל מה זה משנה?

החוק הורה לאשר תקציב? הבאנו תקציב. עובדה שאושר ברוב מוחץ. ובדמוקרטיה, הרוב קובע.

לא חינם, “מוזל”

מה הובטח עוד ולמי? קשה לדעת. ממוטטים מעייפות מיהרו כולם לבתיהם ונרדמו לתוך השבת.

מי יממן? במשרד האוצר שותקים. חלקם מפחדים. חלקם לא יודעים – פשוט מכיוון שהדברים נסגרו מאחורי גבם, בלשכת ראש הממשלה.

ביום ראשון יתכנסו לבקרת נזקים. יתעדכנו אצל נתניהו מה בדיוק הבטיח ולמי. בינתיים, שר האוצר בצלאל סמוטריץ’ מיהר להסתייג מהחינוך “חינם” – והעדיף לכנות זאת “מוזל”. ככה מאשרים תקציב?

חייבים להודות שדי נוח בעידן הפוסט-אמת. אם צריך לאשר משהו – פשוט מאשרים. ותקראו למה שאישרנו באיזה שם שאתם רוצים.

ממילא יש עוד חודש עד לאישור חוקי התקציב וההסדרים בכנסת, ועד אז אלה ייפתחו עוד עשרות פעמים. יהיה די זמן לכיפופי ידיים ולריבים. והרי כבר עשו זאת כשהרכיבו את הממשלה, זוכרים?

נתניהו הודיע לנשיא המדינה כי “עלה בידו” להקים ממשלה – אף שלא עלה בידו דבר. חלפו עוד כמה ימים טובים עד שהצליח לעגן את הסכמת שותפיו, וגם אז, חתם עימם על הסכם קואליציוני שנדרש כמה וכמה פעמים “לעדכן”.

לכן אף אחד לא התרגש ביום שישי כשהשרים התפזרו בלי שהצביעו על הדפסה סופית של נוסח חוק התקציב. ממילא עוד יתקוטטו על הנוסחים בהמשך.

מה שחשוב הוא שעמדו בלו”ז אישור התקציב, ששידרו לעולם שיש לממשלה הזאת יכולת להעביר תקציב – ושסוכנויות הדירוג יירגעו.

הטקטיקה עבדה

בשבוע שעבר הזכרנו את הטקטיקה הדחיינית הידועה של נתניהו, שבה הוא צפוי היה לנקוט כעת – בדיוק כפי שנקט אין ספור פעמים בעבר. למשוך את ההחלטה הקשה שבה הוא נדרש ככל הניתן; לחכות עד לרגע האחרון כדי להציג אז עובדה מוגמרת; להפעיל מכבש לחצים מטורף בחסות סד זמנים של להיות או לחדול; ואז לאשר את מה שאפשר (ולא בהכרח מה שצריך).

זה עבד בעבר. זה עבד גם הפעם. ולזכות נתניהו ייאמר שלא היתה לו ברירה. אי אפשר להשתלט אחרת על 30 שרים עם תיאבון גדול ועל חמש סיעות שמתחרות ביניהן מי תסחט אותו יותר.

לכן נתן לכולם לצעוק ולאיים במשך יום חמישי שלם. התיש את שריו 16 שעות ברציפות. גרר אותם חזרה בשישי על הבוקר. איים עליהם בדיונים גם במוצ”ש. בישל אותם היטב עד שקרסו תחת העייפות – ואז הנחית עליהם את המהלך.

בשעת צהריים זימן אליו את בן גביר – שמחזיק בהצבעה בשלוש אצבעות (שלושה שרים). הבטיח לו 9 מיליארד שקל (כמה מתוכם לבסיס? גם בן גביר לא יודע). ומייד כינס ישיבה. הורה להצביע כאן, מעכשיו לעכשיו. לא הותיר בידי יתר המתנגדים זמן למחשבה.

אלה הבינו שבלי בן גביר – יישארו בלי כלום. לכן עדיף להם להסתפק במה שיש – ולו כדי לא להישאר בחוץ. לכן הרימו יד והוסיפו אפילו חיוך. ממילא בהודעה לעיתונות יכתבו מה שירצו.

זו הטקטיקה הנכונה מול ריבוי אויבים מבוזרים. קודם מבודדים את בעלי המשקל (צבא וחרדים) – ומול היתר החיים כבר הרבה יותר קלים.

הסטטיסטיקה של נתניהו מוכיחה כי מדובר באשף משא ומתן. ואם לא תוכיח זאת – יתקן אותה הסטטיסטיקן הראשי שנתניהו יצניח בקרוב מהליכוד היישר ללמ”ס.

על שמונה מנצחים

למרות הסיכון שטמון בכך בשלב מוקדם זה, בתנאי אי-ודאות, ניתן להכתיר שמונה שייצאו מאישור התקציב בממשלה כמנצחים:

1. נתניהו – שצלח מבחן ראשון בקדנציה זו, ושוב הוכיח מיהו שר האוצר האמיתי.

2. סמוטריץ’ – שקיבל את מה שבאמת רצה (רמטכ”ל השטחים), והוכיח כי בעזרת השם, פלוס כמה ידידים, אפשר להעביר בממשלה תקציב גם בשבוע עבודה.

3. בן גביר – שאם יקבל 11 מיליארד שקל – יוכיח שוב כי הוא יודע להילחם בנתניהו (אם כי לא בפשיעה ולא בטרור המחבלים).

4. צה”ל – שבתמורה לפשיטת רגל פיקודית בשטחים, ולהפקרת המינהל האזרחי בידיו של סמוטריץ’ – פונק בתוספת עצומה (17%) לבסיס (10 מיליארד שקל). כזו שתביא את תקציב הביטחון לערכו הגבוה אי פעם (68 מיליארד שקל) – ועל הדרך, הבטיח חסינות לבונוסים הפנסיוניים של אנשי הקבע בעבר (“הגדלות הרמטכ”ל”), בהווה ובעתיד (מענקי פנסיית הגישור).

5. החרדים – שאם שמרו על שקט מוחלט בימים האחרונים, נראה שקיבלו בדיוק מה שהם רוצים.

6. עידית סילמן – השרה להגנת הסביבה שאיכשהו הצליחה לשכנע את אריה דרעי להשאיר אצלה את קרן הניקיון (3.2 מיליארד שקל) – ולא להעבירה למשרד הפנים

7. היבואנים הגדולים – שהגבלתם המתוכננת בשוק המזון הוסרה בשקט מחוק ההסדרים – ויוקר המחיה שוב נגרע מסדר היום של הממשלה החדשה.

8. שרה נתניהו – שביום חמישי, שעה ששרי הממשלה התכנסו לדון בתקציב, קיבלה מוועדת הכספים אישור למימון הוצאותיה (והוצאות בעלה) בשני מעונות המשפחה הפרטיים – ברח’ עזה (ירושלים) ובקיסריה; תקציב לארבע מזכירות (במקום שתיים); וכן אישור לביגוד, איפור ועיצוב שיעור ב-80 אלף שקל בשנה.

המפסיד ועונשו. מאת: קהלת

המפסיד הפוליטי הברור בשלב זה, הוא חיים כץ – השר היחיד שלא השתתף בהצבעה בשישי (ולא שהיתה לו ברירה).

שר התיירות, בשליחות לובי המלונאים, התנגד נחרצות לביטול הפטור ממע”מ על שירותי תיירות נכנסת – ה”בייבי” של קיצוצי אגף תקציבים (600-700 מיליון שקל), בגיבוי פורום קהלת.

כץ הוסיף להתנגד לביטול הפטור גם כשהאוצר איים לחתוך 40% מתקציב משרדו, ויחכה אפוא לסבב המשא ומתן הבא. “אני מקווה שהשכל הישר ינצח. פגיעה בתיירות היא פגיעה כלכלית והסברתית כאחד”, אמר השר.

ובעוד סמוטריץ’ מנסה לכפות עליו את המלצת קהלת, התראיין בנו, יאיר כץ, ל”ידיעות” – והשיב משם מלחמה.

“יש לקהלת את השיטות שלו איך להיכנס לכל מקום. הם מנגישים לח”כים הצעות חוק. הכל מוכן, רק קח את הקרדיט. זה מתחיל לצוץ גם בליכוד. אני רואה את הניסיונות שלהם, בשיח פנימי ובמינויים. הם הקפיטליזם החזירי הקיצוני, וזה מה שמדאיג אותי”, אמר יו”ר ועד התעשייה האווירית.

על הדרך, לא שכח הג’וניור לסגור חשבון עם שר התקשורת קרעי, שעלב בו לפני שבועיים בטוויטר (“מי שואל אותו בכלל?”) – ושרף אותו: “קרעי ישב פה במשרד שלי ב-2019 כי רצה שנעזור לו בפריימריז. אני לא מתרגש ומבין את התסכול שלו. הוא שר – אבל משרת קבוצת קיצונים. זה לא קרעי, אלא בסיסי קהלת שיושבים במפלגה”.

ממשלת המגזרים

לסיכום, כל כך הרבה מרוויחים – ורק מפסיד אחד? ככה זה, בינתיים, כשכל מספר זוכה – וכשמשרד האוצר שומר שבת.

התמונה מן הסתם תשתנה בימים הקרובים, כל עוד לא יעבירו חוק יסוד להדפסת כסף. ובכל זאת, שמו של מפסיד מרכזי נפקד מהרשימה – המאבק ביוקר המחיה.

גורם ממשלתי הודה בסוף השבוע: “עוד לא היתה ממשלה שדואגת כל כך – אבל בעיקר לעצמה”. ואמנם, לכשתתבהר תמונת התקציב, סביר ששוב נמצא את “החיים עצמם” תקועים מאחור.

שלל הטבות – בעיקר לקבוצות לחץ, ורפורמות משקיות דלות. זה היבול שהצמיחה הממשלה המגזרית אי-פעם. וזה לא שחבריה אטומים. ממש לא.

“המצב הכלכלי השתנה. העידן של תספורת ב-15 שקל נגמר מזמן”, התאונן ביום חמישי מנכ”ל משרד ראש הממשלה, יוסי שלי (הסטטיסטיקן הממשלתי לרגע). זאת, כשהופיע בפני חברי ועדת הכספים וניסה לשכנעם להכפיל את תקציב הפינוקים של בני הזוג נתניהו.

בשיא החוצפה נזף שלי בחברי האופוזיציה (ולדימיר בליאק, משה טור פז וחאמד עמאר) על כך שהם מפריעים לסדר הדיון בזוטות, במקום “לעסוק בדברים החשובים”, כלשונו.

“סוף סוף מתעסקים בוועדה הזאת ביוקר המחיה”, השיב לו בליאק, ועקץ את יו”ר ועדת הכספים, הרב משה גפני. “לפחות עבור זוג אחד במדינה – יוקר המחיה ייהפך למכביד פחות”.