ריאיון מיוחד | אזאוונט טקה-מוגס: “אני חלוצה, פותחת דלתות לעוד מאמנות”

אזאוונט טקה-מוגס אינה רק מאמנת הריצות הארוכות היחידה בארץ, אלא שהיא גם היחידה מהעדה האתיופית שעושה זאת. היא אחראית כיום על בני הזוג מארו טפרי וסלאמוויט באיולין-טפרי, חולמת להוביל אותם להישגים, ומספרת על תחילת הדרך, המשפחה הספורטיבית שהקימה, האפשרות שתחזור להתחרות והביטחון העצמי למרות חוסר הניסיון: “לא הרגשתי שמדובר בתיק גדול מדי, היה לי ברור שאני מתאימה לאמן אותם”

אחד הימים המכוננים בחייה של רצת המרתון אזאוונט טקה-מוגס (משמעות השם באמהרית הוא אדם מכובד) הגיע ב-2021. תוצאת השיא שלה היא 2:43.19 שעות, מה שמציב אותה במקום השביעי בדירוג הישראליות בכל הזמנים, אבל היא החמיצה את הגשמת חלומה, השתתפות באולימפיאדה, בגלל הקורונה שדחתה את משחקי טוקיו. ועדיין, אותו יום סידר לה אפשרות להשתתף במשחקי פריז 2024, רק בכובע אחר. 

  • שיפור של יותר מדקה: שיא ישראלי מדהים לגשאו איילה במרתון
  • האלוף הבדואי הראשון באתלטיקה: “יש המון כישרונות במגזר”
  • ריאיון בלעדי | הזוג המלכותי של האתלטיקה הישראלית: “אנחנו כל הזמן ביחד, בבית ובאימונים”

מעטים יודעים זאת, אולי רק עכברי אתלטיקה, אבל כיום היא האישה היחידה בארץ המאמנת רצים למרחקים ארוכים, והיא גם המאמנת הראשונה מהעדה האתיופית. “אני בהחלט מרגישה שאני חלוצה בתפקיד הזה, ומאמינה שאני פותחת דלת לעוד מאמנות בריצות הארוכות”, אומרת טקה-מוגס.

ב-2021, זמן קצר לאחר שהזוג המלכותי הישראלי של הריצות הארוכות, מארו טפרי ואשתו סלאמוויט “סלאם” באיולין-טפרי, חזר מההופעה האדירה של שניהם בטוקיו, איגוד האתלטיקה פנה אל טקה-מוגס בבקשה שתשמש כמאמנת של השניים, שנפרדו ממאמנם האתיופי טסמה אבשירו. עד אז, הניסיון של טקה-מוגס כלל רק אימון ילדים, אבל היא זינקה על ההזדמנות אחרי פגישה לתיאום ציפיות במשרדי האיגוד. “לא הרגשתי שמדובר בתיק גדול מדי”, אומרת טקה-מוגס בת ה-33. “הכרתי את מארו וסלאם והיה לי ברור שאני מתאימה לאמן אותם”. חוץ מזה, גם היא חלק ממשפחת אצולת אתלטיקה ישראלית – טקה-מוגס נשואה לטסמה מוגס, שיאן ישראל לשעבר בריצת 10,000 מ’ וכיום מרתוניסט מצטיין, והם הורים למיכאל בן השנתיים. 

מיכאל יהיה אלוף העולם במרתון בעוד 20 שנה?

“המקסימום שאנחנו יכולים לעשות יהיה לחשוף אותו לכל האפשרויות. הוא יבחר מה שיאהב ואנחנו נעודד אותו”.

טפרי, עד לפני כשבוע השיאן הלאומי במרתון (חכו, הוא עוד לא אמר את המילה האחרונה), השוהה כיום במחנה אימונים באתיופיה לקראת חצי מרתון ניו-יורק, מספר משם: “ידענו שיהיה לנו חיבור חזק עם אזאוונט. היא הרי מרתוניסטית לשעבר בעצמה ומכירה את העולם הזה. בתור רצה מנוסה, היא גם מרגישה את האתלט שאותו היא מאמנת”. “התנאי שלי”, אומרת טקה-מוגס, בעלת תואר ראשון בחינוך גופני שצפויה להשלים תואר שני, “היה שיקבלו את האני מאמין שלי – עבודה והקרבה – ובעיקר לדעת שהם סומכים עליי שאעשה נכון את העבודה. אבל למעשה, זה גם היה גם התנאי שלהם, הם אמרו שיש להם אמונה בי. התאמנו ביחד בזמנו בקבוצה של דן סלפטר. אחרי שסיכמנו, התחלנו לעבוד”. 

ויש עם מה: מארו הוא סגן אלוף אירופה במרתון (והיה חלק מהזכייה בזהב הקבוצתי), סלאם השיגה את המקום העשירי המכובד והמפתיע בריצת 5,000 מ’ בטוקיו, שברה את השיא הישראלי של לונה צ’מטאי סלפטר, ושיפרה את התוצאה של לונה גם ב-1,500  מ’.

למרות ההיכרות והביטחון העצמי, לא היה רגע חשבת שלקחת שני אתלטים איכותיים כ”כ זה יותר מדי בשביל ההתחלה שלך כמאמנת בוגרים?

“בהחלט לא. כאשר שירתי בצה”ל, הייתי בקורס מ”כיות ואחר כך בקורס קצינות אימון גופני, ובשני המקרים הייתי קצינה של יחידות נבחרות שביצעו הרבה פעולות מבצעיות חשובות. ככה שלבנות להם תוכניות עבודה באימונים, ולהשתתף בקביעת הטקטיקה במרוצים, היו דברים שאני בקיאה בהם”.

טקה-מוגס הגיעה למסלול אחרי שמורים בבית ספרה המליצו שתצטרף למסגרת של קבוצת אתלטיקה: “קצת דחיתי את זה עד שבגיל 16 עשיתי את הצעד”, היא מספרת. “הצטרפתי לקבוצה שפעלה בקבוצת שילר של המאמן ד”ר רפי וישניצר ז”ל, שהיה אדם יקר. הדבר המדהים שם היה שבקבוצה השתתף אלוף הארץ אז, אסף בימרו, לצד ילדים מתחילים. כולם היו יחד, בלי הבדל ותק ותוצאה”. הפעילות הזו לא עברה חלק בתחילה במשפחתה הדתית, שהתנגדה לכך שתהיה אתלטית. “בהמשך”, היא אומרת, “כשראו שאני מצליחה, הם הסירו את ההתנגדות ואפילו נתנו לי את ברכת הדרך לנסוע לתחרויות בשבתות. אבי צ’וקולה ואמי אבגץ, שנפטרה לפני מספר חודשים, תמכו בי כל הזמן מורלית אחרי שקיבלו את הספורט, ותרמו להתפתחות שלי”. 

את גרה באשקלון ובני הזוג טפרי בקריות, איפה נפגשים?

“אנחנו גרים באשקלון כי שם יותר משפחה שתעזור בשמירה על הילד. חוץ מזה, יש שני סוגי אימונים. כאלו שנקראים ‘קלים’ ואפשר לעשות אותם ליד הבית, ואחרים שהם יסודיים ומורכבים יותר. אנחנו נפגשים פעמיים-שלוש בשבוע באזור ת”א. אני לא מדברת על מחנות האימונים המשותפים בחו”ל אליהם אני יוצאת איתם מפעם לפעם, במיוחד באתיופיה. שם יש לנו אתלטיקה ביחד לאורך כל היממה”.

מה היה הריגוש הכי גדול עד כה בעבודה המשותפת שלך עם בני הזוג?

“כמובן, אליפות אירופה במינכן. בדרך כלל, רץ מרתון מקצוע צריך 4 חודשים למנוחה ואימונים עד למרתון הבא, וכאן היו שני מרתונים תוך חודש. התייחסנו למינכן, חודש אחרי אליפות העולם (טפרי סיים בה במקום ה-11, ההישג הכי טוב של ישראלי באליפות עולם או אולימפיאדה, א.פ), כתחרות יוצאת דופן וכנראה חד-פעמית. המילה ‘מינכן’ ומה שקרה שם עם הי”א, הציתו את מארו. איגוד האתלטיקה רצה מאוד שיתחרה שם כדי לתת את הכבוד ההיסטורי לי”א. הוא הרגיש שבריצה הזו הוא לא רק מארו טפרי, כאדם, אלא אתלט בשרות מדינת ישראל. מרוב שחשב על המטרה, כמעט שכח שעשה דבר לא מקובל מבחינה מקצועית. מילא, פעם אחת זה יכול לעבור. אי אפשר אפילו לתאר את ההתרגשות אחרי שרצים ישראלים עומדים על הפודיום הבכיר ביותר כנבחרת והוא כרץ יחיד”.

הפספוס של הזהב האישי היה מוזר, ריכרד רינגר הגרמני עקף אותו אחרי שחשב כי כבר זכה. מה בדיוק קרה שם?

“נכון, מארו לא ראה ולא חשב על הרץ הזה. אם היה יודע שמישהו מתקרב אליו, היה מגביר וזוכה בוודאות בתואר אלוף אירופה ולא סגן אלוף אירופה. למרות זאת, והעובדה שהגרמני הקדים אותו ב-2 שניות ,ההתלהבות הייתה עצומה”.

טקה-מוגס: “אני בהחלט מרגישה שאני חלוצה בתפקיד הזה, ומאמינה שאני פותחת דלת לעוד מאמנות בריצות הארוכות”

אין לרץ דעתן כמו מארו, שכבר ראה הרבה בקריירה, זכות דיבור/ערעור על תוכניות האימונים שלך?

“יש לו, אבל הם עובדים לפי התכנונים שלי, ומותר כמובן לכל אחד מהם להביע את הדעה שלו לשיפורים. בחירת התחרויות היא לפי הצורך בכל תקופה, וכשההחלטה מתקבלת מתחילים לבנות את הריצה. למשל מרתון פוקואקה ביפן, האחרון בינתיים. המרתון הזה בא אחרי המאמץ הלא מקובל של מארו שהשתתף בשני מרתונים תוך חודש בקיץ. פעם הוא היה יותר יוקרתי, אבל עדיין. זה היה אחד הניצחונות הכי גדולים של מארו”. ראוי לציין כי בנוסף לכך שהרוויח בפוקואקה את הבונוס הגדול ביותר לגבר ישראלי אי פעם, 60 אלף דולר, והתכבד בתואר של “מנצח מרתון נחשב”, מעט לאחר מכן צורף לרשימת רצי העלית בעולם בקבוצה הולנדית המאגדת אותם ומסייעת להם בפתיחת אפשרויות לחתימה על הסכמי חסות.

מהן המטרות הקרובות של מארו?

“לסיים בעשירייה הראשונה באליפות העולם ובאולימפיאדה”.

גם בעלך מרתוניסט. מדוע הוא לא מתאמן אצלך?

“כי הוא מתאמן תחת גזצ’או יוסף כבר למעלה משנתיים, וטוב לו שם. אין טעם לשנות את המצב”.

במרתון האחרון בסביליה, בו גשאו איילה שבר את השיא הישראלי, טסמה ושלושה רצים בכירים נוספים מהנבחרת לא הצליחו לסיים. ממה זה נבע?

“בריצת מרתון, ולא רק בה, יש ימים בהם הכל מתחבר ויש ימים שלא, ככה שלא התחבר להם. ברור שזה לא נעים אחרי שמשקיעים חודשים ארוכים בתחרות הספציפית. כולם יתאוששו וימשיכו הלאה לאתגר הבא”.

איך השיא החדש ישנה את מאזן הכוחות בין איילה לטפרי?

“השמיים הם הגבול. מארו עוד לא בחצי הדרך, יש לנו את הקצב שלנו ונמשיך בסבלנות שאפיינה אותנו. לא נשנה שום דבר. מארו כבר אמר בריאיון ל”ידיעות אחרונות” שהרגיש מההתחלה שגשאו הוא כישרון-על. כמעט ברור ששניהם עוד ישברו את השיא הזה, שנחשב כמעולה בפני עצמו. הם ימשיכו להיות חברים כמו שהיו, והתחרות הטבעית תעלה את רמת התוצאות עוד יותר. זה די ברור בזכות ההתקדמות הגדולה מאוד של המרתון בארץ שמתקרבת לטופ העולמי, ואני מקווה שבהמשך גם תגיע אליו”.

העובדה שהיא מתרכזת כיום באימון לא אומרת שטקה-מוגס הפסיקה לרוץ. היא עדיין עוסקת בכך 5 פעמים בשבוע ליד ביתה, “בין 60 ל-80 ק”מ לשבוע, לבד, לא עם הזוג טפרי או בעלי”.

יודעת מה? בעצם אני חושב שלא דיברנו בכלל על המילה “פרישה”.

“אני בגיל בו לא מדובר בהחלטה סופית, אלא זמנית. אני יודעת שאם ארצה תמיד אוכל לחזור לרוץ, גם עכשיו”.

You may also like...

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

Would you like to receive notifications on latest updates? No Yes