פוטין מכר לרוסים אשליות. הן התנפצו בזו אחר זו במהלך שנה של מלחמה

פוטין מכר לרוסים אשליות. הן התנפצו בזו אחר זו במהלך שנה של מלחמה

נשיא רוסיה בנה מיתוסים שצבאו משודרג וחזק ושממשלת אוקראינה היא פיקציה שתיפול במהירות. אחרי שנה של מפלות ייתכן שהוא מבין שהניצחון לעולם לא יגיע, אבל אין לו ברירה אלא להמשיך במלחמה – כי ביום שכבר לא יוכל להנציח את המיתוס של ניצחון רוסי משטרו יחדל להתקיים 

February 24th, 06AM February 24th, 06AM

ניקולאי רומננקו, מפקד יחידת סיור בצבא רוסיה, עלה שלשום (רביעי) לבמה באצטדיון לוז’ניקי שבמוסקבה לבצע שיר מפרי עטו. “אני לא מפחד ללכלך את ידיי בדם”, שאג בקצב ראפ קודר. “זוהי מלחמה ואנחנו לא פתחנו בה, אבל נסיים אותה. דגל אדם בוהק יתנוסס מעל ברלין”.

מקהלת קצינים מסורתית יותר סיפקה את הפזמון, בנעימה המוכרת היטב גם לאוזן ישראלית. מעליהם התנוסס דגל ברית המועצות לשעבר, כמו זה שהונף מעל לבניין הפרלמנט הגרמני, הרייכסטאג, ב-1945.

הנשיא ולדימיר פוטין נשא נאום קצר שבו הצהיר שחייליו נלחמים “על גבולותיה ההיסטוריים של רוסיה”. ילדים מהעיר האוקראינית החרבה מריופול אולצו לחבק את החיילים הרוסים “המשחררים” ולהודות להם שהצילו אותם. במופע הביזארי הזה שנערך באצטדיון המוסקבאי, ציין העם הרוסי את יום השנה לפלישה לאוקראינה. לא מלחמה כמובן. מדובר עדיין – כפי שמכנים בקרמלין – ב”מבצע צבאי מיוחד” ל”דה-נאציפיקציה” של חלק מהמולדת ההיסטורית, אוקראינה.

רוסיה של פוטין מתכוננת למלחמה הזו שנים תחת הסיסמה “אנחנו יכולים לעשות זאת שוב”, כאילו חזרה בזמן 80 שנה לימי ברית המועצות והיא שוב נלחמת בגרמניה הנאצית במלחמה הפטריוטית הגדולה.

למציאות בחזית לא היה מקום באירוע החגיגי שלשום במוסקבה. החיילים הבריאים והחסונים באצטדיון לא דמו בדבר ל”מוביקים”, הכינוי שנתנו האוקראינים למגויסים הרוסים הטריים הרועדים בבוץ הקפוא של חבל דונבאס שבמזרח אוקראינה ומופקרים בידי מפקדיהם כבשר תותחים. לילדים האוקראינים עם החיוכים המאולצים שהובאו לאצטדיון אסור להעיד על פשעי המלחמה שראו או לחילופין לדעת דבר על גורל הוריהם.

פוטין אמנם מדבר על “הקרבה” שעוד נדרשת במערכה, אבל את המספרים הקשים — כ-200 אלף גברים רוסים שנהרגו, נפצעו קשות או נפלו בשבי באוקראינה – אין להזכיר בשום אופן. ייתכן שפוטין עוד מאמין בניצחון רוסי בעתיד, ואז שמותיהם של כל אותם החיילים ייחקקו על אנדרטת ענק משיש שחור, אותה יקדיש לאומה בחג לאומי שיהפוך לאירוע שנתי.

רוסיה מתכוננת למלחמה הזו שנים תחת הסיסמה “אנחנו יכולים לעשות זאת שוב”, כאילו חזרה בזמן 80 שנה לימי ברית המועצות והיא שוב נלחמת בגרמניה הנאצית במלחמה הפטריוטית הגדולה

ייתכן שהנשיא הרוסי כבר מבין שיום כזה לעולם לא יגיע, אבל אין לו ברירה אלא להמשיך במלחמה עוד שנים עם עוד מאות אלפי הרוגים, פצועים ושבויים מכיוון שביום שכבר לא יוכל להנציח את המיתוס של ניצחון רוסי, משטרו יחדל להתקיים.

פרשנים ניסו להבין באלפי טורים מה פוטין חושב, אבל אלה חדלו להיות רלוונטיים בשנה האחרונה. ב-24 בפברואר 2022, נשיא רוסיה הראה בדיוק מה הוא רוצה – לבטל את קיומה של האומה האוקראינית.

לרוב החיילים האוקראינים היו פחות הכשרה וציוד מהרוסים. מה שעשה את ההבדל היו הנחישות והמוכנות שלהם למות למען האדמה שלהם. לעומתם, לשבויים הרוסים לא היה אפילו מושג איפה הם

בדרך לפלישה, פוטין בנה, בעזרת גנרלים, רבי-מרגלים ותועמלנים שני מיתוסים. המיתוס הראשון הוא שבשנותיו בשלטון נבנה הצבא הרוסי מחדש והצטייד במיטב הנשק. זכורים למשל הסרטונים של ערוץ הטלוויזיה הרוסי “זווזדה”, שפיארו את כוחות הקומנדו הקופצים ממסוקי סער ואת מטוסי הקרב הנוסקים לשמי רוסיה התכולים. המיתוס השני היה שממשלת אוקראינה היא פיקציה חלולה ושאלפי משתפי פעולה באוקראינה רק מחכים לצאת מחוריהם ברגע שהצבא הרוסי יחצה את הגבול.

אלא שבין המציאות לבין המיתוסים ששווקו לציבור הרוסי על ידי הקרמלין ופוטין לא היה שום קשר. אותו ציבור גילה שכמעט כל חיילי הצבא שפלשו לאוקראינה סבלו מכשירות נמוכה ושמחסני הצבא – אלה שתכולתם לא נמכרה בשוק השחור – מלאים בציוד פגום ובפגזים חלודים. האזרחים הרוסים גם גילו שמיליארדים שהוקצבו לרכש צבאי ולתשלומים למשת”פים האוקראינים כביכול הוסטו בכלל לחשבונות בנק פרטיים. הרוסים התוודעו למציאות העגומה בעיתוי אומלל במיוחד, ימים ספורים לאחר הפלישה לאוקראינה כשהטורים המשוריינים של הצבא הרוסי נתקעו בשטח הרבה לפני שהגיעו לקייב וחייליהם ערקו או נטבחו.

מיתוסים יכולים להכריע מערכה, לשבט או לחסד. אוקראינה שרדה את השנה האחרונה ברמה שאיש לא ציפה ב-24 לפברואר 2022, לא מעט בזכות שימוש מוצלח הרבה יותר במיתוסים משלה. גם צבא אוקראינה ספג אבדות איומות, אבל בזכות שליטה כמעט מוחלטת בהפצת מידע ברשתות החברתיות, הצליחו האוקראינים להבטיח שהעולם לא יראה כמעט דבר מכך. במקום זאת קיבלנו זרם בלתי פוסק של סרטונים של לוחמים אוקראינים נחושים המזנבים בכוחות הרוסיים וכמובן המראות האיקוניים של איכרים נוהגים בטרקטורים הגוררים עוד טנק רוסי נטוש משדה הקרב.

הצבא האוקראיני אמנם התכונן למלחמה הזו ולמד את לקחי ההשפלה של 2014 כשרוסיה סיפחה את חצי האי קרים ללא קרב. אבל כשהפלישה הגיעה בדיוק לפני שנה, היו בקושי מספיק יחידות מאומנות לעמוד בפרץ. “הייתי בהלם ממה שמצאתי”, אמר צנחן ישראלי במילואים שהתנדב להילחם ולאמן גדוד של מתגייסים חדשים באוקראינה. “לרוב החיילים האוקראינים היו פחות הכשרה וציוד מהרוסים. מה שעשה את ההבדל היו הנחישות והמוכנות שלהם למות למען האדמה שלהם. רבים אכן נהרגו. לעומתם, לשבויים הרוסים שפגשתי לא היה אפילו מושג איפה הם”.

המיתוס השני של האוקראינים היה הנשיא וולודימיר זלנסקי. הטרנספורמציה שלו בליל הפלישה – מקומיקאי שנראה כאילו הגיע בטעות לנשיאות ושהתפקיד גדול עליו בכמה מידות למנהיג בעת מלחמה הנותן השראה לבני ארצו ולמיליונים ברחבי העולם – היתה מושלמת.

זלנסקי, שבקריירה הקודמת היה גם מפיק, הפיק את עצמו עד לפרטי הפרטים של הלבוש החצי-צבאי שלו והסרטונים הליליים מרחובות קייב, שהפכו לסימן היכר. בפועל, זלנסקי ליהק את עצמו לתפקיד הפרזנטור של אוקראינה כשהוא מאפשר לגנרלים, לראשי גופי המודיעין והמערכות האזרחיות לעבוד ללא הפרעה. בזכותו היה להם גיבוי גם ברגעים הנואשים ביותר והם הצילו גם את הצבא וגם את התשתיות מפני קריסה.

הדימוי של אוקראינה שמסוגלת לשרוד ואף לנצח בקרב שזלנסקי שידר לעולם הוא ששכנע את ממשלות המערב להמשיך באספקה סדירה של ציוד צבאי וסיוע כלכלי. בלעדיהם, אוקראינה כמעט בוודאות הייתה נמוגה.

הלחץ התקשורתי המתמיד של זלנסקי, הנאומים ששודרו לעשרות פרלמנטים בעולם, מאות הראיונות שהעניק כאשר התברר שקייב כבר לא בקו האש, האירוח הסדרתי של מנהיגים וידוענים מרחבי העולם – כל אלה גם פוררו את ההתנגדות לאספקת מערכות נשק מתקדמות ומשמעותיות יותר לקייב כמו סוללות טילים וטנקים. שום דבר מזה לא היה קורה אילולא שכנע זלנסקי את המערב שאוקראינה יכולה לחולל את הבלתי יאומן. המיתוסים שלו עבדו.

המיתוס של פוטין, הדיקטטור הידידותי שבניגוד לקודמיו מהתקופה הסובייטית והאימפריה הצארית דווקא מחבב יהודים ותומך בישראל, התנפץ לחלוטין

שנת המלחמה באוקראינה פוררה לא רק את המיתוסים של הרוסים והאוקראינים. גם המיתוסים של העם היהודי, שלמרביתו שורשים באותו חלק של העולם, תחום המושב שבו הותר ליהודים להתגורר בתקופת האימפריה הרוסית הצארית, לא החזיקו מעמד.

המיתוס של פוטין, הדיקטטור הידידותי שבניגוד לקודמיו מהתקופה הסובייטית והאימפריה הצארית דווקא מחבב יהודים ותומך בישראל, מיתוס שדאגו במשך שנים לטפח אוליגרכים יהודים ופוליטיקאים ישראלים, בראשם בנימין נתניהו, התנפץ לחלוטין.

בשנה הזו גילינו את פוטין האמיתי – מכחיש שואה שמאשים נשיא יהודי בנאציזם וכורת ברית אסטרטגית עם איראן, ספקית הנשק המרכזית שלו. והמיתוס השני שהתפורר בשנה האחרונה הוא של אוקראינה כאומה שאנטישמיות היא חלק מהקוד הגנטי שלה, אוקראינה שגיבוריה הלאומיים היו גם ממובילי הפוגרומים הרצחניים בהיסטוריה.

באוקראינה של היום מכהנים יהודים בתפקידי מפתח, בכל הדרגים, בהם הנשיא ושר ההגנה, ואלפי יהודים-אוקראינים נלחמים בגאווה למען מולדתם בשדה הקרב. זה לא מוחק את הפרקים השחורים בעברה של אוקראינה, אבל מהווה הוכחה ניצחת לכוחה של הדמוקרטיה לשנות אומה.

You may also like...

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

Would you like to receive notifications on latest updates? No Yes