סימנים לגל סרבנות בקרב טייסים במילואים מעוררים חשש במטכ”ל

במטכ”ל מזהים סימנים ראשונים לשבר במערך המילואים, בעיקר בחיל האוויר, וחשש מזליגה גם לאגף המודיעין ■ נתניהו הולך על חבל דק שנמתח בין הגדה, לבנון, איראן והמחאה — ומהמר על כל הקופה ■ וכשסמוטריץ’ חוגג ניצחון, ישראל צריכה לחשוש

February 24th, 06AM February 24th, 06AM

בראש רשימת הדאגות של המטה הכללי בשבוע האחרון עומדת סוגיה שאינה נובעת במישרין מן הזירה הפלסטינית המתחממת או מהתפתחות איום הגרעין האיראני. החששות העיקריים מתמקדים בנקודה אחרת — סימנים ראשונים של משבר במערך המילואים, ובעיקר בחיל האוויר, על רקע המחאה נגד ההפיכה המשטרית שיוזמת קואליציית נתניהו. בין אנשי צוותי האוויר במילואים ישנו עיסוק גובר באפשרות של סירוב לשרת, או של “סרבנות אפורה” — התחמקות ממשימות או אי־ביצוע של חלק מהן — במחאה על ההתפתחויות הפוליטיות האחרונות.

אין זה סוד שבחיל האוויר, לצד היכולות של קהילת המודיעין, מרוכזת רוב העוצמה הצבאית של מדינת ישראל. החיל, עוד יותר מזרועות אחרות, נשען בשגרה ובזמן מלחמה על שיעור ניכר של אנשי מילואים, בפרט בצוותי האוויר. לאורך זמן, פגיעה בנכונות של טייסים ונווטים במילואים להתייצב לשירות תפגע ברמת הכשירות המקצועית של החיל ועלולה להשפיע לרעה על עוצמתו של צה”ל. נראה כי זה מה שהדריך אתמול (חמישי) את החלטת הרמטכ”ל, הרצי הלוי, להתייחס לראשונה בפומבי לסוגיה. במטה הכללי חוששים גם שתופעה דומה תזלוג למערכים המרכזיים של אגף המודיעין.

חרף מאמצי ההקטנה הרגילים מהימין, הקריאות לסרבנות במערך המילואים אינן דועכות. באמצע השבוע דווח כאן על גדודי מילואים שבהם פוחת מספר החיילים המתייצבים, חלקם על רקע תלונות בדבר עומס השירות ואחרים בשל המחאה הפוליטית. שלשום פורסם בחדשות 13 כי תת־אלוף במילואים בחיל האוויר ביקש להשתחרר מתפקידו כאחד ממפקדי תא השליטה של החיל ב”בור” בקריה, בנימוק שאינו יכול להמשיך בכך, תחת השינויים המשטריים. הקצין, טייס קרב שעשה שירות קבע ממושך, פיקד במסגרתו על שני בסיסים גדולים של החיל. הוא ידוע כאדם עצמאי ודעתן, אבל אותם הדברים נכונים לרוב אנשי צוותי האוויר. זו כנראה הסיבה לכך שעוד בכירים אחדים במילואים הודיעו באופן דיסקרטי למפקדיהם כי ינקטו צעד דומה.

לצד זאת, אומרים טייסים ונווטים במילואים, הסרבנות האפורה הגיעה גם אל הכחולים. ישנה לדבריהם תופעה שכבר לא ניתן להתעלם ממנה של אנשי מילואים המבקשים לדחות התייצבות לימי אימון בטייסות. בכל טייסת בחיל פועלת קבוצת ווטסאפ, המחברת בין אנשי המילואים, המהווים חלק ניכר מצוותי האוויר. האווירה בקבוצות הללו גועשת והקריאות לסרבנות מתפשטות כאש בשדה קוצים. כרגע, ההיענות לנקיטת צעדים מוצהרים נמוכה, אבל ההתלבטויות מרובות והשיח בקבוצות כולל אמירות קשות ונסערות.

טענה חוזרת בשיחות בין טייסי המילואים גורסת שהם עלולים להיות חשופים יותר לתביעות על פשעי מלחמה, בפורומים משפטיים שונים בחו”ל. הטייסים והנווטים מבינים היטב את הטיעון שהשמיעו השבוע בכירי היועצים המשפטיים של מערכת הביטחון בוועדת החוקה של הכנסת: אם המערכת המשפטית בישראל תוחלש, ייחלש גם הטיעון כי היא מקיימת מערך חקירה ושיפוט אפקטיביים משלה, ולכן אין צורך בהתערבות חיצונית. במקרה כזה, הטייסים עלולים להיות הראשונים על הכוונת של בית הדין בהאג. ח”כ יואב סגלוביץ (יש עתיד) יזם את הדיון, שהתקיים בדלתיים סגורות. לא נראה שבממשלה חשבו בכלל על המשמעות האפשרית, כשדהרו קדימה עם ההפיכה. ואולי אין זה מפתיע כל כך: גם לא התקיים שום דיון בהשלכות הכלכליות הקטסטרופליות, ההולכות ונגלות לעינינו מדי יום.

אתמול, על רחבת המסדרים בבה”ד 1, התייחס הרמטכ”ל לראשונה למחלוקת הקורעת את החברה הישראלית וגולשת גם אל צבא המילואים. לבוגרי קורס הקצינים לחילות היבשה, אמר הלוי כי “שני אנשי מילואים יכולים לעמוד משני צדי המחלוקת, ולא לערב בה את המדים. הם יבואו למילואים, ישאירו את המחלוקת בחוץ וייצאו למשימה, שכם אל שכם. כאשר הם אינם בשירות פעיל, עומדות להם כל הזכויות מהן נהנים אזרחים במדינה דמוקרטית. ההפרדה הזו היא הדרך היחידה לקיים צבא מילואים שנחיצותו רבה מאוד”.

מישהו אחר העיר השבוע כי לפירמידת הצרכים המפורסמת של מאסלו צריך להוסיף שכבה אחת קריטית — הצורך להימנע מלשבת בכלא

דברים ברורים, אבל הם עלולים להיתפס כנאיביים מדי עוד כמה חודשים. לפני הטקס פשטה שמועה על כוונה של נתניהו להשתתף בו והתארגנה קבוצת הורים שתכננה להפריע לנאומו. התברר כי ראש הממשלה נשאר לבסוף במרכז, כחלק מהדיונים על תקציב המדינה והמחאה לא התקיימה.

בין שלוש זירות

הרמטכ”ל לשעבר, גדי איזנקוט, מסתובב מוטרד בימים אלה. שלשום פרסם ח”כ איזנקוט (המחנה הממלכתי) פוסט בפייסבוק ובו “קריאה לבלימת חירום”. לדבריו, ממשלת נתניהו עסוקה ב”חקיקה משפטית באמוק”, במסגרת ההפיכה המשטרית שיזמה. לעומת זאת, היא אינה דואגת להתעמק כלל בסכנה הביטחונית הגוברת מצד איראן, שהשבוע דווח כי העלתה את רמת האורניום המועשר שברשותה ל–84%, מרחק נגיעה מהרמה הנדרשת לייצור פצצה. “זו קריאת השכמה”, כתב איזנקוט. “מה שנדרש כעת הוא בלימת חירום, שינוי סדר העדיפויות ועיסוק בגרעין האיראני”.

נראה שקריאת המצב של איזנקוט אינה מסתכמת בנעשה באיראן, אלא מסתמכת על ההתפתחויות בשלוש מהזירות הביטחוניות המעסיקות את ישראל. אלוף (מיל’) תמיר הימן, מנכ”ל המכון למחקרי ביטחון לאומי ומי שמונה לראש אמ”ן תחת איזנקוט, טען השבוע כי בהקשר האיראני, הסוסים ברחו סופית מן האורווה. במאמר באתר N–12 כתב הימן כי “האסטרטגיה מול איראן כשלה. יש לקבור את הסכם הגרעין ולהכין אופציה צבאית”. זו אמירה חדה ואף מפתיעה במידת מה, משום שלאחר שחרורו מצה”ל הימן מתח לא אחת ביקורת על ההחלטה האמריקאית לפרוש מהסכם הגרעין.

בכירי צה”ל בדימוס, כמו מחליפיהם הנושאים בתפקידים הללו כיום, מוטרדים מהמשך ההתקרבות האיראנית לייצור פצצה. נדמה שחלקם ספקנים גם לגבי ההערכה המודיעינית האופטימית יחסית, שמושמעת לעתים קרובות, ולפיה יידרשו עוד שנתיים לפחות להשלמת שלב הנשק בפרויקט — התאמת הפצצה למנגנון המורכב כראש נפץ קרבי על טיל בליסטי.

אין יום שבו לא מזהירים ארגוני המודיעין את הממשלה מפני האפשרות שתחול בגדה המערבית הסלמה נוספת בקרוב

ההתקדמות בגרעין נעשית כמה חודשים אחרי שינוי אסטרטגי חשוב שבקושי מוזכר בתקשורת הישראלית: הברית בין איראן לרוסיה, שמתבטאת באספקת מל”טים איראניים למוסקבה, לצורך מלחמתה באוקראינה. בשלב מאוחר יותר, רוסיה עלולה לגמול לאיראן באספקת מערכות הגנה אווירית מתקדמות, שיקשו מאוד על תקיפות אוויריות נגדה. זו אותה רוסיה, צריך להזכיר, שבהסכם הגרעין המקורי מ–2015 הופקדה על השמירה על האורניום המועשר שהוצא מגבולות איראן. מי יסמוך עליה כמשקיפה הוגנת כיום?

ההתפתחות השנייה מתרחשת דווקא בלבנון, זירה שאמורה היתה להירגע אחרי חתימת הסכם הגבול הימי עם ישראל באוקטובר האחרון. אבל בשבוע שעבר נשא מזכ”ל חיזבאללה, חסן נסראללה, נאום תוקפני שבישראל מתארים כ”נאום קורי העכביש 2″ (הראשון נישא במאי 2000, בעקבות נסיגת צה”ל מדרום לבנון). נסראללה מזהה, לתפיסתו, חולשה פנימית בישראל על רקע המשבר החוקי והפוליטי הנרחב ומתחיל לאיים. הדברים מצטרפים למהלכים בשטח: הברחת מערכות נ”מ איראניות ללבנון, שכרסמו בעליונות האווירית של חיל האוויר הישראלי שם, ופריסת עשרות עמדות תצפית של חיזבאללה לאורך גבול הצפון.

לאורך זמן, פגיעה בנכונות של טייסים ונווטים במילואים להתייצב לשירות תפגע ברמת הכשירות המקצועית של החיל ועלולה להשפיע לרעה על עוצמתו של צה”ל

הזירה השלישית היא המדוברת ביותר — הגדה המערבית ומזרח ירושלים, לקראת הרמדאן שיחל בעוד פחות מחודש. אין יום שבו לא מזהירים ארגוני המודיעין את הממשלה מפני האפשרות שתחול שם הסלמה נוספת בקרוב.מותם של 11 פלסטינים, בהם לפחות שלושה אזרחים, בפעולת כוחות הביטחון בקסבה של שכם שלשום, בוודאי אינו מסייע להרגעת הרוחות. אפשר להעריך שהאזהרות הללו נשמעות בקבינט, אבל זה לא מפריע ליושבי הספסלים האחוריים בקואליציה להשתלח בדרגים המקצועיים. רונן בר, ראש שב”כ, כונה באחרונה “פקיד” והתבקש לשתוק (מצד שני, הוגה הדעות שתקף אותו, ח”כ אלמוג כהן מעוצמה יהודית, עוד עשה בהמשך דברים משונים יותר).

מסר כפול

באמצע השבוע דווח בחדשות 12 על שלוש ישיבות דחופות שכינס נתניהו באחרונה, לנוכח התקדמות תוכנית הגרעין. בתוך כך, פורסם, ישנה “היערכות משמעותית” של מערכת הביטחון לתקיפה באיראן. בפועל, כפי שדווח כאן לא פעם, קיימים עדיין דברים רבים שישראל צריכה לעשות עד שתגבש יכולת תקיפה אפקטיבית. העיסוק בכך הוזנח במשך שנים, התעורר מחדש רק בתקופת ממשלת בנט־לפיד, ויחלפו עוד שנתיים במקרה הטוב, עד שהיכולת תהיה שוב רלוונטית (וגם אז, לנוכח פיזור מרכיבי התוכנית והטמנתם בעומק הקרקע, סיכויי ההצלחה נראים גבוליים).

מה נועדו לשרת ההדלפות הללו? במידה מסוימת, הן מתחברות לתרגיל שעשתה השבוע לשכת נתניהו על חשבונו של הרמטכ”ל החדש, הרצי הלוי. הלוי, ועמו כמה אלופים, זומנו לכנסת ביום שני בערב לדיון דחוף בלשכת נתניהו במשכן, במסגרת הוויכוח על חלוקת הסמכויות בין השרים יואב גלנט ובצלאל סמוטריץ’ במשרד הביטחון. הלוי, שכנראה זיהה מראש מה מתרחש, בחר להשאיר את האלופים מאחור בקריה ולבוא לכנסת לבדו. גם כך לווה במסדרונות הכנסת, באופן שנוכחותו תתועד בידי צוותי השידור הרבים שהיו שם כדי לסקר את ההצבעה על שני חוקי ההפיכה הראשונים.

כשיד אחת מלבה מתיחות בגדה ובאיראן, היד השנייה תתקשה לשכנע משקיעים זרים

התרגיל של רה”מ נועד, כך נראה, לשדר מסר כפול, משלים: ראשית, העניינים בשליטה ונתניהו ממשיך לאחוז בהגה המדיני־ביטחוני, גם כשמסביב ייהום הסער והסכנות הביטחוניות גוברות. ושנית, אם האיומים הביטחוניים חריפים ורציניים דיים כדי שנתניהו יקדיש להם זמן באמצע יממת הצבעות גורלית בכנסת, צריך להאמין לו אם בהמשך הדרך יבקש לנווט את מהלכי החקיקה בהתאם לאילוצים הביטחוניים. במילים אחרות, מוצג כאן ההקשר או התירוץ לחידוש המו”מ עם האופוזיציה על פשרת הנשיא, באותו נימוק שהציג איזנקוט.

ישנן שתי בעיות עם הקו הזה, מעבר למניפולציה הזולה על חשבון צה”ל. ראשית, נדמה שנתניהו מנסה כעת להחזיק באוויר יותר מדי כדורים בבת אחת. המתיחות הגוברת בירושלים ובשטחים קשורה בחלקה בוויתורים שהוא נאלץ לעשות לטובת השרים סמוטריץ’ ואיתמר בן גביר (ביקורו של האחרון בהר הבית, פעילות המשטרה במזרח ירושלים, הלבנת מאחזים ואישורי בנייה מסיבית בהתנחלויות). אבל כיוון שנתניהו תלוי בשניים — ובמפלגות החרדיות — להעברת ההפיכה שלו, הוא נאלץ להתקפל בפניהם, גם בסוגיות שמסכנות את ביטחון המדינה או את אהדת תומכיו. עוד דוגמה טובה לכך ממתינה מעבר לפינה: לחץ החרדים להעביר את חוק הגיוס במתכונת הרצויה להם, שבפועל תנציח פטור גורף כמעט לכל צעיר חרדי, יכעיס בוודאות מצביעים חילוניים.

ושנית, כשביד אחת אתה מלבה מתיחות בירושלים ובגדה ועוד יותר מכך באיראן, יהיה קשה ביד השנייה לשכנע משקיעים זרים שלא למשוך את כספם מכאן. גם כך, כל חשש לעימות ישראלי־איראני משמעותי, מעבר לחילופי המהלומות הסמויים המתנהלים כעת, עלול להרעיד את השווקים בעולם.

נתניהו נקט לאורך השנים לא פעם מדיניות של הליכה על הסף. נדמה שכך הוא נוהג גם הפעם, לנוכח הסכנה האישית האורבת לו במקרה שתוכניות ההפיכה ייבלמו ומשפטו יימשך בלא הפרעה. היו מקרים שבהם מצמץ ונסוג בעבר, תחת לחץ חיצוני או פנימי (אירועי מנהרת הכותל ב–1996, פרשת המגנומטרים בהר הבית ב–2017). לרוב, הוא ניהל סיכונים באופן מרשים למדי. אבל כעת הוא פועל כמי שמהמר על כל הקופה ולכן גם מסתכן בהפסד.

האם נתניהו, הרוכב על הנמר של ההפיכה המשטרית, עדיין שולט בו או שגדולי המקדמים שלה, השר יריב לוין וח”כ שמחה רוטמן, כבר פועלים מזמן לפי אג’נדות עצמאיות משלהם? במקרה כזה, גם הוא צריך לדאוג שמא ההפיכה שהוביל לא תחזור אליו כבומרנג. בניגוד לרושם שנוצר בציבור, מתנהלים כל העת מגעים בין הקואליציה לאופוזיציה ולדמויות בהנהגת המחאה, בניסיון לגבש פשרה מוסכמת, מעבר ליוזמת הנשיא, המעוררת הסתייגות רבה אצל משתתפי המחאה.

באופן מפתיע, עלה בימים האחרונים דווקא מסביבת לוין ופורום “קוהלת” האולטרה־שמרני גישוש בדבר פשרה אחרת. לפי הצעה זו, כל מה שתבקש הקואליציה הוא מינוי ארבעה שופטים שמרנים חדשים, במקומם של השופטים הצפויים לפרוש מבית המשפט העליון, תוך הקפאת חקיקה אחרת במסגרת ההפיכה. הטענה היא שזה מה שבאמת חשוב למצדדי הרפורמה (באופן לא מפתיע, הצורך בשיבוץ שופטים ממוצא מזרחי, שנעשה בו שימוש דמגוגי רב בעת המחלוקת, לא הוזכר כלל).

מי שהעלו את ההצעה טוענים שמכל השופטים שמונו בתקופתה של איילת שקד כשרת המשפטים, רק השופט דוד מינץ, סיפק את הסחורה השמרנית שלה ציפו ממנו. שופטים אחרים שמונו אז, אפילו אם הם דתיים, תוארו כליברלים עצמאים ומסוכנים מסוכנים ואפילו כאנרכיסטים. בצד השני לא ממהרים לקנות את ההצעה, שנראית כבלון סרק. החשש הוא שאחרי החדרת אנשים מטעמה לבית המשפט, הקואליציה תחזור לסורה עם הצעות חוק קיצוניות נוספות, ותטען להגנתה שמדובר ביוזמות פרטיות של ח”כים, שלא ניתן לרסנן.

נתניהו, לפי אנשים המדברים עמו, מודאג מהדברים הבאים, בסדר יורד: המשבר הכלכלי הקשה שבפתח, ובעיקר ירידת שער השקל (בעניין זה מתוארת ממש פאניקה בלשכה); הביקורת מחו”ל ובעיקר מארצות הברית; המצב הביטחוני בשטחים; והמחאה המתגברת מדי שבוע. בשלב זה, מהלכי האופוזיציה בכנסת כמעט שאינם מטרידים אותו כלל. אבל למרות האפשרות שכל הבעיות הללו יתרגשו על ממשלתו בו־זמנית, כרגע ראש הממשלה אינו מראה סימני נסיגה.

אדם ששירת תחתיו בכמה ממשלות אומר שהסיבה המרכזית לחוסר הנכונות להתפשר נעוצה בכך שניסיון ההפיכה המשטרית לא היה יוצא לדרך אלמלא חששו של נתניהו מעונש המאסר, שייתכן כי ימתין לו בסוף משפטו. “אילו היו כאן חילוקי דעות אידיאולוגיים, דווקא אפשר היה להתפשר, אבל אי אפשר לקבוע שהוא יהיה 50% בכלא”, אומר האיש. מישהו אחר העיר השבוע כי לפירמידת הצרכים המפורסמת של מאסלו צריך להוסיף שכבה אחת קריטית — הצורך להימנע מלשבת בכלא.

“הרשות חוששת לפעול”, אומר קצין בכיר בצה”ל. “ישנם אזורים גדולים שאינם בשליטתה”

כפי שהדברים נראים כעת, ייתכן שהקואליציה תשלים העברת חלק מחוקי ההפיכה, בקריאה שלישית, עד סיום מושב החורף של הכנסת בראשית אפריל. בנסיבות כאלו, פנינו למשבר חוקתי חסר תקדים באביב או בקיץ. ברור לגמרי כי בג”ץ יבקש לפסול חלק מן החוקים. ואז עלול למצוא עצמו אחד ממשרתי הציבור הבכירים — מפכ”ל המשטרה? ראש שב”כ? הרמטכ”ל? — במצב שבו הוא מקבל הנחיות סותרות מבית המשפט ומהממשלה. ישראל ידעה הרבה משברים. כזה, עוד לא היה לנו.

התחזית: נפגעים

למבצע בשכם, שלשום, קדמו התחבטויות מרובות. בתחילת החודש עצרו חיילי יחידת דובדבן שניים משלושת חברי החוליה הפלסטינית, שהיו מעורבים בפיגוע הירי שבו נהרג באוקטובר האחרון חייל גבעתי, סמ”ר עידו ברוך. השלישי, איש התארגנות “גוב האריות”, המשיך להסתתר בקסבה בשכם ולצאת בלילות לפיגועי ירי עם חמוש נוסף. במשך כמה ימים ניסו צה”ל ושב”כ ללכוד את השניים מחוץ לקסבה, בלא הצלחה. בסופו של דבר אושר, בדרג הבכיר ביותר, מבצע מעצר לאור יום בתוך הקסבה. הכוחות נשלחו לשם בידיעה ברורה שייתקלו בהתנגדות פלסטינית עזה, ושזו תעלה בנפגעים, לפחות בצד השני.

בחילופי האש עם הימ”מ, כוחות צה”ל ומג”ב היו מעורבים עשרות חמושים פלסטינים. לצד המבוקשים, שהתבצרו בתוך דירה, זרמו לאזור חמושים ממחנה הפליטים בלאטה הסמוך. בצבא מתארים התנגדות דומה, מסיבית, באש חיה, כמעט סביב כל כניסה למעצרים בשכם ובג’נין. כל הניסיונות להטיל את המשימה על מנגנוני הביטחון של הרשות נענו בשלילה. לפני כמה שבועות, באירוע דומה ליד יריחו, ניסו המנגנונים לשכנע מבוקשי חמאס להיכנע, אולם אלה גירשו אותם מהמקום. כעבור כמה ימים נהרגו המבוקשים בפעולת צה”ל.

“הרשות חוששת לפעול”, מאשר קצין בכיר בצה”ל. “ישנם אזורים גדולים שאינם בשליטתה ואנשי ביטחון עושים חשבון שעלולים להתנקם בהם אם יעצרו מבוקשים. צמרת הרשות משותקת ומבוהלת על רקע קרבות הירושה סביב היו”ר מחמוד עבאס. בקושי יש שם דופק”. בצה”ל מכחישים טענות כי הפעולה בקסבה, לאור יום, נועדה לבסס הרתעה כלפי הפלסטינים. “השיקול היחיד היה לעצור אותם לפני שייצאו לפיגוע נוסף”, אומר הקצין. הוא מודה, עם זאת, כי סביר שההרג הרב ידרבן פיגועי נקמה מן הצד הפלסטיני.

שלשום בלילה הושגה לבסוף הסכמה על חלוקת הסמכויות במשרד הביטחון, בין השרים יואב גלנט ובצלאל סמוטריץ’. אחרי שבועות של ויכוחים, הונהגה הפרדה מלאכותית שלפיה ימונה אזרח לתפקיד סגן ראש המינהל האזרחי בגדה, שיעסוק בסוגיות אזרחיות ויקבל ייעוץ משפטי מהמינהלת שמקים סמוטריץ’ במשרד הביטחון. לעומתו, מתאם הפעולות בשטחים וראש המינהל ימשיכו להיות כפופים לשר גלנט ויקבלו ייעוץ משפטי מהפרקליטות הצבאית.

סמוטריץ’ קיבל בהסכם את רוב מבוקשו, אחרי שמינף לטובתו את מעמדו כשר האוצר. איכשהו סוכם באותו לילה גם תקציב הביטחון לשנים הבאות. נתניהו נמנע מלעגן את ההסכם בהחלטת ממשלה, מחשש שהדבר ייתפס כצעד לקראת סיפוח הגדה בידי ישראל ויעורר תגובות משפטיות חריפות יותר בזירה הבינלאומית. משפטנים שעיינו בהסכם הביעו דאגה מהשלכותיו. לדבריהם, יהיה קשה לדבוק בהפרדה בין הסמכויות הצבאיות לאזרחיות בגדה ובעיני העולם המהלך רק יבסס את החשדות כי פניה של ישראל לסיפוח זוחל.