פרשנים פוליטיים שלא מבינים בהייטק, קבלו תמיכה טכנית

אלה המבקרים בידענות ריקה את חברות הטכנולוגיה המוציאות מישראל את נכסיהן, פשוט לא בקיאים באיך העסק הזה עובד | איש הייטק מתנדב להסביר

אסכם ברשותכם/ן את מה שהבנתי מהציוצים של אראל סג”ל (ידידי), אלדד יניב (עדיין ידידי), עמית סגל, ינון מגל ואחרים: תעשיית ההייטק שהוקמה בישראל במימון משקיעים פרטיים אמריקנים בעיקר, הוא משאב לאומי כמו הכנרת. דין “פפאיה גלובל” כדין נחל החצבני. על כן, לשיטתם, חברות הייטק פרטיות המעבירות את נכסיהן או משרדיהן מחוץ לישראל בהוראות דירקטוריונים בינלאומיים, עושות מעשה אנטי-לאומי. המהלך הקפיטליסטי הזה, גורסים העיתונאים הקפיטליסטים לעיל, צריך להיפסק ומיד כי הוא לא נוח לתזרים המזומנים הלאומי ומקשה על מימון סיפוח יהודה ושומרון.

טורים נוספים בערוץ הדעות

ב-ynet:

במקום להתנצל, הליכוד יכולה לחזור להיות ליברליתמסע דמיוני בישראל העתידית, פוסט המהפכה המשפטיתכדי לנצח את השר, על המשטרה לרוץ לפוליטיקההיא בת 44, חבולה אבל נחושה

ובכן, בתור מי שבילה שני עשורים לערך על הכיסאות של העיתונאים הללו, ואת העשור האחרון גם במחוזות ההייטק, ייתכן שההיסטוריה הטילה עליי את האחריות הכבדה להסביר להם – אלה שעבורם פירוש המילה “בק-אנד” הוא חבטת טניס, ופירוש המילה “פיבוט” הוא כדורסלן שהחישוק מגרד את קרקפתו (הייטקיסטים יבינו את המשפט הזה; פרשנים פוליטיים יעשו גוגל) – מדוע הם טועים בקריאת המצב. קראו לזה מדריך לפרשן הפוליטי שלא מבין בהייטק.

זה הולך כך: ההייטק הישראלי לא מומן כמשאב לאומי, לא פותח כמשאב לאומי והוא איננו בבעלות המדינה. משול הדבר למדינה שגילתה נפט בכמויות עצומות כי נוצרו התנאים הגיאולוגיים לכך, עד שנבחרה ממשלה שהחליטה לנקוט סדרת פעולות לייבוש הנפט – ובאותו הזמן ממש לצעוק עליו שיפסיק לנדוד לעבר חולות תת-קרקעיים מתאימים יותר גיאולוגית, כי זה מעשה לא פטריוטי.

הנה האמת: אי-שם בשנות ה-90 נוצרו התנאים החברתיים, הכלכליים, התשתיתיים, התרבותיים והגלובליים שאפשרו את הולדתה של ישראל כ”סטארט-אפ ניישן”, אם לצטט את הקלישאה העייפה ההיא שכדרכן של רוב הקלישאות – יש בה מן האמת. התרבות הישראלית היזמית ומחודדת המפרקים פגשה את העלייה מחבר העמים, שפגשה את הדור הראשון של ישראלים שעבדו בעמק הסיליקון וחזרו לארץ על מנת להקים חברות משלהם, וכל זה פגש את התפוצצות האינטרנט ואת תהליך השלום שהפך את ישראל למדינה של ווינרים שמי שלא ישקיע בה, יפסיד כסף. כך בעיני משקיעים אמריקנים בעיקר, לרוב פרטיים.

כן, מדינת ישראל הגיבה להתפוצצות ההייטק בכמה חוקים שנועדו לעודד אקזיטים, כדי שגם היא תרוויח, בדיוק כמו אינספור מדינות אחרות שמפנטזות עד היום “להיות כמו ישראל” – מירדן ועד פולין. אבל “צ’קפוינט” לא שינתה את פני תעשיית הסייבר העולמי ב-1993 בזכות שר האוצר בייגה שוחט – אלא הודות לישראלים שהקימו וניהלו אותה, לחברה הישראלית שאפשרה להם מרחב תנועה, ולאמריקנים שהשקיעו בה. “Waze” לא שינתה את פני ניווט התנועה ברחבי העולם ב-2009 בזכות שר האוצר יובל שטייניץ – אלא הודות לישראלים שהקימו וניהלו אותה, לחברה הישראלית שאפשרה להם מרחב תנועה ויצירה, ולאמריקנים שהשקיעו בה.

בנימין נתניהו יכול לשבת עם עמנואל מקרון עד בוא יום הבסטיליה ועם ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי עד בוא הדיוואלי, פסטיבל האורות ההינדי. לשניהם אין שום קשר לתעשיית ההייטק, למעט העובדה שהם בוודאי מקווים לעבוד בה אחרי פרישתם כמו אל גור. קיומן מכמיר הלב של הפגישות הללו, וההתרברבות בהן כ”מקדמות השקעות בהייטק”, משולה בעיניים הייטקיסטיות יודעות דבר לגבר מדור הנייר שלא מבין למה המסך שלו כבה כל הזמן. להלן התמיכה הטכנית: זה לא עובד ככה.

זה עובד כך: תעשיית ההייטק הישראלית שגשגה ועדיין משגשגת כי כבר שלושה עשורים היא נתפסת כווינרית, בעיני משקיעים אמריקנים בעיקר, ליברליים בעיקר, והיפר-קפיטליסטיים. ממשלת נתניהו הנוכחית, תאהבו או תשנאו אותה, נתפסת בעיני משקיעי הייטק כבולשביקית (הו, האירוניה). לאמור, לוזרית. מ”סטארט-אפ ניישן”, בעיני משקיעים תאבי רווחים ויזמים חדורי משימה, מעוניינת ישראל להפוך למעין הכלאה בין צרפת, שבה המדינה מעורבת בהכול כולל צבע האופניים, לבין אחת ממדינות אפריקה הדמוקרטיות פחות, שבה הכול כפוף לאישורו של איזה אחיין-של, שכיסו מלא בעטים כדי לסייע למשקיעים למלא טפסי נאמנות בשלושה עותקים, כאלה שיעגנו את תמיכת המשקיע בעמדה הפוליטית של הממשלה, תהיה אשר תהיה, גם במחיר סיכון האיתנות הפיננסית של החברה הפרטית.

וכן, רבים ממשקיעי ההייטק המובילים, בעיקר הקליפורנים שבהם, עדיין רשומים לסדנאות יוגה לבעלי פוסט טראומה מאז שלטון טראמפ. ממשלת נתניהו נתפסת בעיניהם יותר ויותר כממשלה טראמפיסטית. גם נתניהו עסוק בשלושת רבעי מהזמן שלו בניסיון לעצב את בית המשפט העליון שדן בין השאר גם בגורלו המשפטי. כמו ממשל טראמפ, גם זה של נתניהו נדמה כמפלגה של איש אחד שהקריב את משנתו הכלכלית כדי להגן על יציבות שלטונו. זרקו לתבשיל שר אוצר שמעדיף שאשתו לא תשכב ליד יולדת ערבייה ושאר מרעין בישין – ותקבלו את עמעום זוהרה של ישראל כמקום שעושה כל שביכולתו כדי להעניק חופש נרחב ככל האפשר ליזמים ויזמיות, בלי הבדל דת, גזע, מגדר, יחס כלפי נתניהו או נטייה פוליטית, ועל כן אפשר לעשות בה הרבה מאוד כסף.

כך זה עובד, מכובדיי. הבעיה שהממשלה הזו מייצרת גדולה הרבה יותר מהחלטה של יזם כזה או אחר. זה לא אישי או לאומי, המשקיעים אומרים, “איטס אונלי ביזנס”. עכשיו תחליטו כי הכדור אצלכם.

  • בעז גאון הוא סופר, מחזאי והייטקיסט

מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו [email protected]

You may also like...

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

Would you like to receive notifications on latest updates? No Yes