“התחלתי עם שלוש בנות ורק אלמוג זרמה. זה הסטוץ הכי ארוך שהיה לנו”

הקומיקאים אלמוג שור ורועי צברי מוכיחים שגם סקס בלילה הראשון יכול להפוך לאהבה גדולה ולזוגיות מעוררת השראה. בשיחה משעשעת לרגל ולנטיין הם מספרים למה פער גילים גדול לא חייב להיות דיל-ברייקר, מה סוד הקשר שלהם, והאם תרבות הפוליטיקלי-קורקט הרסה את האמנות

צריך לא מעט אומץ כדי להודות ביושר שהאהבה שלך התחילה מסטוץ, ולאלמוג שור (31) ורועי צברי (43) בהחלט יש את האומץ הזה. מדובר בזוג קומיקאים צבעוני ומיוחד, שהכיר על בימת הסטנדאפ לפני שמונה שנים והתאהב מיד. “ראיתי אותה על הבמה, אפרוחה קטנה בת 23, מתוקה כזאת עם סלסלת פירות על הראש ובגדים מוזרים. התחלתי עם איזה שלוש-ארבע בנות ככה באותו הערב, אבל הן לא זרמו איתי. רק אלמוג זרמה! באנו אליי אחרי ההופעה ושכבנו כל הלילה”.

אלמוג: “כן, אז הוא עוד השקיע”.

רועי: “יומיים אחר כך כבר הבאתי לה מפתחות לדירה”.

אלמוג: “זה בעצם הסטוץ הכי ארוך שהיה לנו”.

מהר מאוד אל תוך הקשר, השניים התחילו להופיע יחד, ושנתיים אחרי ההיכרות הם נישאו. “חשוב לי להבהיר שאין לנו ממש ‘מופע משותף’. אנחנו שני סטנדאפיסטים אינדיבידואלים, ומדי פעם אנחנו משלבים יחד קטעים על הבמה, עושים בדיחות האחד על השני, ואז כל אחד נשאר סולו לעשות את הקטע שלו”, מבהיר רועי ומוסיף, “זה לא מופע מתוכנן וכתוב. אנחנו זורמים כזה”.

אלמוג: “הקהל שלנו הוא לא סחי. יש בשוק מופעים זוגיים סחיים שהם כתובים, בידוריים, ובדרך כלל פונים לקהל יותר מבוגר. אצלנו האווירה הרבה יותר קלילה. אנחנו לפעמים מעלים זוגות מהקהל ומאלתרים איתם יעני, ממש כמו טיפול זוגי, למרות שתכלס? באנו להרוס”, היא צוחקת.

“אנשים אוהבים הומור שמחזיר אותם לעצמם. כשמישהו אחר מתאר משהו שאת חווה, אבל לפעמים את גם צוחקת בלי קשר לחיים שלך. אני ורועי צוחקים הרבה על פער הגילים בינינו וזה עובד, למרות שלרוב הזוגות אין פער גילים משמעותי כל כך ביניהם”.

רועי: “אבל בגידות! את זה יש אצל כולם. אם כבר לבגוד, אז כמו כולם”.

יש זוג או אינטראקציה שזכורה לכם במיוחד? 

רועי: “אני לא זוכר כלום”.

אלמוג: “אני יכולה להעלות זוג לבמה ולעוף עליהם ועל הייחוד שלהם ולצחוק עליהם ואיתם – וזהו, למחרת אני שוכחת מהם ונתקלת בזוג הבא. האמת היא שיש זוג אחד שנחקק לי – אנחנו הרבה פעמים שואלים את הקהל אם יש כאן זוגות עם פער גילים כמונו, ואצל הרוב כמובן הגבר מבוגר יותר מהאישה. אבל היה זוג אחד מטריף שהאישה שם הייתה מבוגרת מהגבר באיזה 20 שנה. אני ממש זוכרת אותם, עפתי עליהם. אנחנו גם מחתנים זוגות. זוגות זה דבר מדהים, מיוחד ורגיל בו זמנית”. 

איזה סוג הומור מאפיין כל אחד מכם? 

אלמוג: “רועי הכי ידוע באלתורים שלו. הוא יכול לעלות לבמה בלי לדעת מה הוא עומד לעשות”.

רועי: “אני לא ילד של בית ספר, ולא ילד של שיעורי בית ולא ילד של לשבת ולתכנן ולכתוב – וככה זה בא לידי ביטוי גם בהופעה שלי. יש קטעים שנולדו על הבמה תוך כדי הדיאלוג עם הקהל”. 

אלמוג: “אני גם מאלתרת המון. זה גם חלק מהכישרון שלי, אבל זה גם משהו שלמדתי מרועי. התוכן שלי הוא יותר נועז ושונה, על נושאים שהם פחות במיינסטרים. למשל, יש לי ספיישל שעומד לצאת שנקרא ‘עירום מלא’, שכבר מהשם אפשר להבין שהוא הולך להיות מאוד חשוף. יש לי שם קטע על זה שאני רוצה ילד גיי”.

“מישהי צרחה עליי שהבת שלה נפגעה מהמופע שלי”

הלילה (ב’), לרגל חג הוולנטיין, הם יופיעו באירוע סטנדאפ בחסות דורקס, לצד עפר שכטר, עידן ניידיץ, מוגזמת, מיטל אבני ואמנים נוספים.

“יש בנות בקהל שיושבות מקדימה, ואני יודעת שאני יכולה להגיד עליהן, ‘איזה שווה את!’, ולדעת שאני לא חוצה גבול”

אתם מרגישים שתרבות הפוליטיקלי-קורקט מונעת מכם לספר בדיחות מסוימות?

אלמוג: “אני מטרידה נשים על הבמה כל הזמן – וזה עובר. אם סטנדאפיסט גבר היה אומר את מה שאני אומרת, אז אוי ואבוי”.

רועי: “אני לא מסכים. לא קיים אצלי פוליטיקלי-קורקט. זה הורס את האמנות”.

מה חשבתם על הבדיחה שהייתה לכריס רוק בטקס האוסקר על הקרחת של ג’יידה סמית? הרבה טענו שזה זה עבר את הגבול, ושיש דברים שלא נוגעים בהם.

רועי: “זאת דווקא דוגמה לא מי יודע מה, כי הבדיחה הייתה לא רעה בכלל”.

אלמוג: “לא נכון, הבדיחה לא הייתה טובה”.

רועי: “מה, גם וויל סמית בעצמו צחק, אבל לא ניכנס לזה. בואי נדבר על משהו אחר, או-קיי? אני גם ככה באופי שלי די ליברל, והתכנים שלי לא ממש מתריסים. אני לעולם לא ארד על מישהו שמן, קירח, עיוור, נכה או ערבי. אני לא בא להשפיל”. 

אלמוג: “רועי אמר לי משהו שלנצח יהיה חקוק אצלי: ‘אם את צוחקת על מישהו וכל האולם צוחק אבל זה שצחקת עליו לא צוחק – את סתם בריונית עם מיקרופון’. זה גם משהו מאוד אינטואיטיבי, לדעת עם מי לדבר. נגיד, יש בנות בקהל שיושבות מקדימה, ואני יודעת שאני יכולה להגיד עליהן, ‘איזה שווה!’ ולדעת שאני לא חוצה גבול”.

זה משהו שרועי לא יכול לעשות.

רועי: “לא נכון! גם אני יכול! באמת! נגיד, יש מישהו שיכול להגיד ‘כוּס’ על הבמה וזה יהיה הכי גס ואנשים יצטמררו, ומאידך יהיה מישהו שיגיד את זה וימחאו לו כפיים. זה עניין של איך, מי ולמה. סטנדאפיסט חייב להיות אינטליגנט ברמות, רגיש ברמות, ועם מנעד רחב מאוד של ידע כללי כמעט בכל תחום. צריך להיות גם הורה, גם מורה, גם נבל, גם גיבור – ממש כמו מנצח על תזמורת. בסוף לא כולם יאהבו אותך, אבל גם לא כולם ישנאו אותך”.

אלמוג: “תמיד גם אפשר לפגוע במישהו, גם אם לא התכוונת. פעם עשיתי איזה ספיישל לנוער, והוא עבר הרבה עריכות ועיניים עד שהוא אושר לשידור. יום אחר כך אני מקבלת טלפון מאיזו אישה, הייתי בטוחה שהיא רוצה להזמין מופע, אבל אז היא התחילה לצרוח עליי שהבת שלה ראתה את המופע שלי, והיא נפגעה ולא מפסיקה לבכות. אי אפשר לרצות את כולם”. 

רועי: “בגלל זה אני לא עושה תוכניות כאלה, לא לבתי ספר ולא לארגונים. מזמינים אותך להופעה ואומרים לך, ‘אל תדבר על ערבים, אל תדבר על מזרחים, אל תדבר על מפגרים, אל תדבר על חולי סרטן, אל תדבר על מורות, אל תדבר על נשים, אל תדבר’. אז על מה אני אדבר? לא תגבילו אותי ואת מה שאני רוצה לצחוק עליו. אני צריך חופש”.

הדינאמיקה שיש לכם על הבמה היא אותה דינאמיקה שיש לכם גם בבית?

“לא. בבית היא שונאת אותי”.

אלמוג: “איזה שקרן אתה”.

רועי: “סתם”.

אלמוג: “מה שמעניין זה שבבית אנחנו הכי נהנים, ו’לאבי-דאבי’ ונורא רגועים, ועל הבמה אנחנו כאילו פותרים את הבעיות שלנו. כאילו שם ‘הכביסה המלוכלכת’ קצת יוצאת החוצה”.

רועי: “זה לכאורה טיפול פסיכולוגי שאתה מבצע על הבמה, אבל זה רק כאילו שאנחנו מוציאים אגרסיות, וכאילו שיש חיכוך כי תכלס אין כזה באמת. פה בבית אנחנו באמת בזוגיות טובה, בחברות טובה ובקשר שהוא באמת טוב”. 

אתם חושבים שההומור הוא מה שמאפשר את זה?

“כן, וגם האינטליגנציה, כמו שציינתי קודם. הבנת האחר. לנתח שנייה למה הוא מרגיש ככה, למה הוא מתנהג ככה, ולא לחיות כמו בבונים עם ‘אכלו לי, שתו לי’. אבל יש מלא סוגים של הומור, ולא כולם בהכרח מיטיבים. יש הומור מריר שנובע מתוך טראומה, שמתכחש למציאות ונשען על ציניות. ההומור שלנו הוא דרך חיים, זאת שפה. 

“אומרים על קומיקאים שהם יוצרים מתוך הכאב שלהם. לפעמים אני אומר לעצמי איזה באסה שגדלתי במשפחה טובה, והייתה לי ילדות טובה, וחברים. אני מאושר, איזה באסה! אין על מה לצחוק. אבל בפועל יש. זה פשוט הומור אחר”.

אלמוג: “הרבה פעמים בסטנדאפ של נשים, החומרים מתעסקים בגבר. או שזה סטנדאפ על רווקות, או שאת נשואה והגבר משגע אותך. אני קוראת לזה סטנדאפ ‘בעלי לא מוריד את הקרש’. יום אחד חשבתי על זה ותהיתי למה אני מגיעה לכל הנושאים האזוטריים האלה בסטנד-אפ, ואני חושבת שזה שטוב לי בזוגיות שלי או בחיים שלי בהכרח מכריח אותי לחשוב מחוץ לקופסה ולהוציא סטנדאפ שהמהות שלו היא לכאורה יותר גברית”. 

רועי: “למרות שיש הרבה סטנדאפיסטים גברים שכן סובבים סביב ‘אשתי ואשתי’. קטורזה עשה מזה קריירה, אדיר מילר גם, ויש עוד מלא. אני אגיד משהו שלא תאהבו את זה כי אתן שתי נשים פה בסלון: סטנדאפ באיזשהו מקום הוא עולם גברי”. 

כמו הרבה תחומים אחרים בעולם הזה.

“נכון, ונשים שרצו להיכנס ולהתקבל היו צריכות לשחק אותה קצת גבר כדי להיכנס לחבורה. וזה מה שאלמוג מנסה להגיד”.

אלמוג: “זה לא מה שניסיתי להגיד”.

רועי: “או-קיי, מה שהיא ניסתה להגיד זה שסטנדאפ זה סטנדאפ. מה זה משנה אם זאת אישה או גבר? יש לי את העולמות שלי? את הדברים שלי? אני מצחיקה? אני אבוא ואצחיק”.

“הרבה פעמים בסטנדאפ של נשים, החומרים מתעסקים בגבר. או שזה סטנדאפ על רווקות, או שאת נשואה והגבר משגע אותך. אני קוראת לזה סטנדאפ ‘בעלי לא מוריד את הקרש'”

אמרתם שסטנדאפ נובע מהמצוקות שלנו בחיים, אז אולי בגלל שהמצוקה העיקרית בחייהן של נשים נובעת הרבה פעמים מגברים, הן הפכו את זה למוטיב חוזר בהומור שלהן?

אלמוג: “יכול מאוד להיות, אבל עצם העובדה שלא הייתי צריכה לכתוב על רועי קטעים בסגנון ‘למה הוא לא מוריד ת’קרש’, עזר לי להוליד קטעים שהם, עבורי לפחות, הרבה יותר מעניינים. הם יותר על דעה מאשר על חוויה”.

רועי: “ואם נפתח סוגריים, אז אני בכלל האישה בבית. אני זאת שמכבסת, מנקה, מבשלת. היא גם עוזרת קצת, אבל שמעי – שמונה שנים יחד והיא בחיים לא הורידה שקית זבל! אלמוג היא מבולגנת, ילדה של שאנטי-בנטי. איך בחורה אחת מחליפה 19 זוגות נעליים ביום?! לפעמים אני חוזר הביתה ויש בסלון ערימה כזאת של נעליים… אני לא יודע אם הגעתי למוזיאון יד ושם או שחזרתי הביתה. את בכלל צריכה להוריד את הקרש”.

אתם רבים בכלל? 

רועי: “אין דבר כזה שלא רבים. בטח, אבל בעיקר ויכוחים. אני לא רוצה לפתוח חס וחלילה, טפו-טפו, אבל אני חושב שזה בגלל שאין ילדים בבית. ילדים מוסיפים לחץ, חוסר שינה, אחריות פיננסית”.

אלמוג: “אני חושבת שזה גם עניין של תקשורת. התקשורת שלנו מאוד גבוהה. אנחנו מהר מאוד מדברים על הדברים ופותרים. פעם חבר היה איתנו ברכב, בתוך מה שאנחנו קראנו לו ריב, והריב נרגע די מהר. ואז הוא אמר לנו, ‘אה? זה נחשב בשבילכם לריב? הלוואי עליי’. אין אצלנו צעקות או השפלות או להטיח אחד בשני דברים ששמרנו בבטן”. 

רועי: “כמעט כל סטנדאפיסט צוחק על זה שהאישה יושבת, רושמת בפנקס ומחכה ליום לשלוף משהו נגדו – אין לנו את זה. ובגלל זה גם אין לנו את זה בקומדיה שלנו. גם אם לא יצא לנו לדבר ולכאורה שומרים בבטן, יום-יומיים אחרי כן יושבים ומדברים”.

אלמוג: “עוד לא קרה ששמרנו בבטן יום-יומיים, אני אומרת לך”.

רועי: “לא הכול פותרים ברגע, אלמוגי, מה, אנחנו לא מלאכים! בואי”.

אלמוג: “אני לא זוכרת כזה”.

רועי: “מה יש לך? אני כועס מלא פעמים. שונא אותך! נכנס למיטה ואומר לעצמי בלב ‘שתמות’. אתמול בלילה חנקתי אותך עם כרית. מה, לא שמת לב?”.

אלמוג: “לא התעוררתי”.

רועי: “וואלה, את ישנה עמוק”. 

“אלמוג היא מבולגנת, ילדה של שאנטי-בנטי. איך בחורה אחת מחליפה 19 זוגות נעליים ביום?! לפעמים אני חוזר הביתה ויש בסלון ערימה כזאת של נעליים… אני לא יודע אם הגעתי למוזיאון יד ושם או שחזרתי הביתה”

איך נראות ארוחות שישי עם המשפחה?

אלמוג: “כיף רצח”.

רועי: “קרובי המשפחה שלנו צוחקים כל זמן. זאת שפה ששנינו מכניסים וישר מרימים את האווירה. דרך אגב, אנחנו עושים גם אירועים, כך שמי שיש לו משפחה יבשה יכול להזמין אותנו! דודה אלמוג ודוד רועי – ואנחנו עושים שמח! 05298…”.

מי יותר מצחיק?

אלמוג: “אני אומרת שרועי, ורועי אומר שרועי”.

רועי: “זה לא מעניין בעיניי. שנינו מצחיקים. אני אגיד עוד משהו – החלום שלי הוא שאלמוג תרוויח יותר ממני ושהיא תהיה הכוכבת. פעם זיהו אותי דרכה, מישהו עצר אותי ברחוב ואמר, ‘היי, אתה בעלה של אלמוג שור הסטנדאפיסטית’. אני הרבה יותר שנים ממנה בתחום, וזה העיף אותי. אני מואר מזה”.

ואין תחושה של תחרותיות בניכם?

“אין דבר כזה. אין תחרות ואין אגו”.

אלמוג: “בסוף צריך להסתכל על המכלול ועל הדרך. יש קטע כזה שבימי הולדת את עושה חשבון נפש – ‘אוי אני כבר בת כך וכך, וכולם סביבי כבר עשו את זה ואת זה… איפה אני ואיפה הן’. לכל אחד יש את הדרך שלו ואת הקצב שלו. פעם היו לי תקופות שהייתי נוטה להשוות את עצמי לאחרות, ולמה היא השיגה ואני עוד לא. זה בגלל שעדיין לא הייתי באמת בשלה כמו שאני היום”. 

רועי: “נכון, החיים הם מסע, וזה מסע אישי. גם אם זה עם פרטנר וילדים והכול – בסוף זה תמיד רק אתה מול עצמך”.

אלמוג: “ובזוגיות – כשיש פירגון, אהבה, הערכה ואפילו הערצה, שניכם יכולים לפרוח. כל אחד בקצב שלו ובדרך שלו, כן? אבל בלי להתחרות ביניכם”. 

אלמוג ורועי יופיעו הלילה ב-Durex Valentine’s Cumedy, ב’ארט קלאב’, רחוב קיבוץ גלויות 45 תל אביב.

You may also like...

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

Would you like to receive notifications on latest updates? No Yes