הפעילים חסמו עם שחר את הכניסה לביתו של השר, ונתנו את האות לפתיחת יום המחאה

20 מפגינים הגיעו לביתו של יצחק וסרלאוף, כדי לעכב ככל הניתן את הגעתו לכנסת. הם אזקו זה את זה, ואחד מהם אף הדביק את ידו לקיר. אחרי כשעתיים, הצליחו שוטרי יס”מ לפנותם בתוך פחות משתי דקות. אך מבחינת המוחים – המטרה הושגה

February 13th, 13PM February 13th, 15PM

לא משנה איך הוא ייגמר, היום של השר יצחק וסרלאוף השתבש כבר ב-6:00 בבוקר (שני). בשעה הזאת, כשהוא מתכונן לצאת מביתו לכנסת לקראת ההצבעה הגורלית בוועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת, השר לפיתוח הנגב והגליל מצא את עצמו נדחק עם המאבטח שלו לפנים הבית. 20 מפגינים עמדו מחוץ לדלת ביתו שבדרום תל אביב וחסמו אותה בגופם.

רק כמה דקות קודם לכן הם הסתודדו בחושך ליד ביתו של השר, בדריכות צבאית כמעט, לקראת הפעולה הפותחת שתכננו ליום המחאה הגדול נגד ההפיכה המשטרית. עכשיו הם כבר היו אזוקים זה לזה. אחד מהם אפילו הדביק את עצמו לקיר בכניסה לבית, וענד על חזהו שלט שצפוי לשרת אותו בהמשך. “שוטר יקר”, נכתב עליו, “אל תתלוש לי את העור!”

להורים שלו הוא העדיף לא לנדב פרטים, גם לא לחבריו הקרובים. למען הדיסקרטיות, ביקש, ששמו לא יתפרסם. “הם רק יודעים שאני מפגין היום”, הוא אמר בחיוך, כשידו הימנית משודכת לארון חשמל, “כל עוד הקואליציה תמשיך לקחת אותנו לשלטון דמוי-הונגריה, אני אמשיך להפגין”.

40 דקות מאז שהחלה החסימה, ניידת משטרה כבר הספיקה לחלוף על פניהם פעמיים מבלי שעשתה דבר. השכנים היו יותר פעילים. “יש לי פה ילד בן שלוש ואתם מעירים אותו”, אמר אחד בנימת אזהרה. “אחלה שאתם מפגינים, אבל מה קשור פה?”, דרש לדעת שכן אחר. “מה זאת אומרת”, הם ענו לו, “אנחנו חוסמים את ההפיכה”.

השמש כבר החלה להפציע בשמיים, אבל הקור הטיפוסי של בוקר פברואר נשמר. אחת המפגינות האזוקות נקשה בשיניה ולחייה התמלאו בגוון אדום. אבל אור הזריחה בכל זאת משפיע על המאורע, והופך את ההתארגנות החשאית של המפגינים לגלויה יותר. שני בתי ספר סמוכים מזמנים לרחוב הקטן רכבי הסעות של תלמידים, יהודים וזרים כאחד. כולם הביטו בסקרנות מחלונות כלי הרכב על המפגינים.

גם משפחת וסרלאוף התעוררה. תגובת הנגד המאולתרת שלה היתה מחרוזת שירים חסידיים, שהושמעה מפנים הבית בעוצמה רבה. מטרתה, כך נדמה, היתה לשדר אורך רוח. נדמה כי גם התגובה שהפיץ לתקשורת (“הנסיונות להלך עליי ועל הממשלה אימים רק מחזקים אותנו”) ביקשה לעשות זאת.

“אחלה שאתם מפגינים, אבל מה קשור פה?” דרש אחד השכנים לדעת. “מה זאת אומרת”, הם ענו לו, “אנחנו חוסמים את ההפיכה”

לפעילת הימין שפי פז, לעומת זאת, לא היתה מטרה דומה. היא הגיעה למקום עם מגפון שחור ובוז עמוק למפגינים. פז, פעילה לגירוש מבקשי המקלט, היא שכנה של וסרלאוף. השניים מיודדים במיוחד, ופועלים באופן מתואם גם לאחר שהושבע לשר.

“אתם פתטיים חברים”, אמרה פז, “אין לכם בעלות על הדמוקרטיה”. כאשר אחד המפגינים, יגאל רמב”ם, עמד בסמוך אליה, היא הכשילה את רגליו. כשניסתה להתקרב למפגינים, הוא דחף אותה. השניים מכירים כבר שנים מההפגנות השונות, ומתעבים זה את זה באופן מופגן. באותה עת, עמדו השוטרים והבחינו בכל המתרחש מהצד, מחכים לכוחות נוספים אחרי שניסיונותיהם לשכנע את המפגינים לעזוב בעצמם (“תעשו לי ולכם טובה, ותלכו להפגין בגינה שצמודה לכאן”) לא צלחו.

אולם לכוחות יס”מ שהגיעו למקום לקח פחות משתי דקות לפנותם, באמצעות שימוש בכוח רב. היד של המפגין, זו שהודבקה לקיר, היתה העקשנית ביותר. בסוף גם היא נכנעה, לקול צעקותיו של בעליה. אחרי שהמפגינים התעקשו להישאר בצד השני של הכביש, מול ביתו של השר, רמב”ם עוכב והוכנס לניידת. לפני כן, למוד מחאות עבר, דאג להשאיר למפגינים קופסת בורקסים שקנה. תוך שעתיים, הוא יודע, גם הנחושים ביותר עלולים לפתח רעב.

בעוד שניים נוספים עוכבו לניידת, והמוחים המעטים עדיין על המדרכה, ניכר שכולם כבר יודעים שהמטרה שלהם הושגה. הם היו פעולת פתיחה מוצלחת, מבחינתם, ליום מחאה עמוס שאיפות שעשוי לקבל ממד היסטורי. “אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים, וקוראים לכולם לעשות אותו דבר”, אמר אחד מהם בסופה, “בהצלחה לאנשים בירושלים, ובהצלחה לכולנו”. בשלב הזה, השר וסרלאוף עדיין לא יצא מהבית.