ב-46 מילים, הנשיא ביידן שלח מסר ברור לישראל

נשיא ארה”ב התייחס לראשונה לתוכנית, בצל הדאגה הגוברת בממשל מפגיעת הממשלה בחופש הביטוי ובמיעוטים. דבריו עשויים להעניק רוח גבית למתנגדים לתוכנית נתניהו-לוין

February 13th, 06AM February 13th, 12PM

התעוררתי ביום ראשון בבוקר וקראתי את החדשות מישראל: לפחות 50 אלף ישראלים הפגינו פעם נוספת נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו בשל כוונתו לפגוע בעצמאותו של בית המשפט העליון ולרמוס אותה, בשעה שנגד נתניהו עצמו מתנהל משפט בו הוא מואשם בפלילים. תהיתי לעצמי, “מה חושב על כך הנשיא ג’ו ביידן?”

ביידן, ככל הנשיאים שסיקרתי, הוא פרו־ישראלי במהותו. הוא מנהל מערכת יחסים הדדית, ארוכה ומכבדת עם נתניהו. לכן, אני יכול לומר שכל מה שביידן עשוי להגיד על ישראל מגיע ממקום של דאגת אמת. הפעם, זו דאגה מכך שהשינוי הרדיקלי במערכת המשפט הישראלית, שהקואליציה הלאומנית והדתית־קיצונית מנסה להעביר בכנסת, עלול להזיק באופן משמעותי לדמוקרטיה הישראלית וכיוצא בזאת ליחסיה הקרובים עם ארה”ב ודמוקרטיות אחרות.

אלו המילים שביידן העביר אלי בשבת אחר הצהריים כשביקשתי את תגובתו: “הגאונות של הדמוקרטיה האמריקאית והדמוקרטיה הישראלית היא ששתיהן בנויות על מוסדות חזקים, על בלמים ואיזונים, על מערכת משפט עצמאית. השגת קונצנזוס לשינויים מהותיים חשובה מאוד כדי להבטיח שהציבור יקבל אותם”.

למיטב זיכרוני, זו הפעם הראשונה שנשיא אמריקאי מתערב בדיון ישראלי פנימי על מהות אופייה של הדמוקרטיה במדינה. על אף שאלו רק 30 מילים (46 באנגלית, הארץ), הצהרתו של הנשיא נשלחה בימים מכריעים של ויכוח פנימי וכוחני בישראל. דבריו עשויים להעניק רוח גבית להתנגדות המשמעותית למה שמוגדר בפי מתנגדי נתניהו כהפיכה משטרית, שתעביר את ישראל למחנה המדינות שנסחפו הרחק מחופי הדמוקרטיה, בדומה לטורקיה, הונגריה ופולין.

יש כמה סיבות לחשיבותן של 30 המילים של ביידן. ראשית, הן מציבות אותו כמי שתומך בגישת הפשרה שהעלה הנשיא יצחק הרצוג ובשמירת עצמאותה של המערכת המשפטית במדינה. על אף שתפקיד הנשיא בישראל הוא בעיקרו סמלי, יש לו משקל מוסרי. הרצוג ניסה למנוע את מה, שלחששו, עלול להיות הסכסוך האזרחי החמור ביותר בחברה הישראלית.

בתוך כך ביקש הרצוג מנתניהו ומהקואליציה לסגת מהתוכנית ולפנות להידברות בין־גושית כדי לבחון אילו שינויים משפטיים עשוים להיטיב עם ישראל. לפי הצעתו של הרצוג ההידברות תיערך לצד התייעצות עם מומחים למשפט, באופן שאינו מפלגתי ובדרך שתשמר את יושרת המערכת המשפטית שפועלת מאז שהוקמה המדינה.

לרוע המזל, דחה נתניהו את הצעת הנשיא. הרצוג הגיב לכך ב–24 בינואר: “יסודותיה הדמוקרטיים של ישראל, בהם מערכת המשפט, זכויות האדם והחירויות הם מקודשים ועלינו להגן עליהם ועל הערכים המופיעים במגילת העצמאות. הרפורמה המשפטית שעל הפרק היא דרמטית, וכשהיא נעשית במהירות גדולה, וללא הידברות בין חלקי הציבור ובין נציגי הרשויות, היא מעוררת התנגדות גדולה וחרדה קשה לעתיד הדמוקרטיה שלנו בקרב ציבורים רחבים בעם – תהליך שמוביל אותנו למצב מסוכן”.

הרצוג הוסיף כי “היעדר ההידברות — קורע אותנו מבפנים, ואני אומר לכם בבירור: חבית הנפץ הזאת עומדת על סף פיצוץ”.

אל מול 30 המילים של ביידן נתניהו מוצא את עצמו כעת במצב בעייתי: אם הוא ימשיך לשעוט קדימה הוא לא רק ישפיל את נשיא ישראל, אלא גם את הנשיא האמריקאי — וזה אינו פרט שולי. אני סבור שביידן נוקט עמדה בנושא בצורה שקולה אך ברורה. זה יעודד מנהיגי דמוקרטיות מערביות אחרות, אנשי עסקים מובילים, סנאטורים וצירים אמריקאים לפעול בדרך דומה, מה שיתמוך באופוזיציה ובהתנגדות לתוכנית.

הסיבה השנייה לחשיבות דבריו של ביידן הוא התזמון, שלא היה יכול להיות משמעותי יותר. כפי שדיווח בשבת ה־Times of Israel, ההצבעה בקריאה הראשונה של החלקים היותר שנויים במחלוקת בתוכנית נתניהו למערכת המשפטית נקבעה להיום. לפי הדיווח, “הקואליציה מבקשת להעביר את החקיקה דרך הכנסת עד אפריל”.

בתגובה, קראו ראשי האופוזיציה להשבית את המשק ותוכננה הפגנת המונים מול הכנסת בזמן ההצבעה. אני בטוח שלפחות כמה מפגינים ישראלים יצטטו את דברי ביידן כשהם ייצאו להפגין ברחובות.

סקר שתוצאותיו פורסמו ביום שישי “קבע כי יותר מ–60% מהציבור רוצים שהממשלה תעצור או תדחה את ניסיונותיה להחליש את בית המשפט העליון”, כך דיווח Times of Israel בשבת.

בדבריו, ביידן מיקם את ארה”ב לצד היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, שנבחר בידי נתניהו בתקופת כהונתו האחרונה, אביחי מנדלבליט, שב–2020 הגיש שלושה כתבי אישום נגד נתניהו בגין שוחד, הונאה והפרת אמונים. בשבוע שעבר הגדיר מנדלבליט את השינוים המשפטיים של נתניהו כניסיון להביא לביטול משפטו ולהימנע מעונש מאסר.

בשיחה עם “עובדה”, אמר מנדלבליט שהשינויים הנרחבים של נתניהו במערכת המשפט הם “לא רפורמה” אלא “שינוי משטרי”.

לדברי מנדלבליט, כיוון שאין לישראל חוקה והרשות המבצעת שולטת בכנסת, הפיקוח היחיד על הממשלה היא מערכת המשפט העצמאית של ישראל ובית המשפט העליון. מה שנתניהו מציע הוא שרוב מינימלי בכנסת, 61 מתוך 120 ח”כים, יוכלו להתגבר על כל פסיקה של העליון. למעשה, עם הרוב הצר הזה, הממשלה תוכל להעביר כל חוק שתרצה.

בנוסף, לפי תוכנית נתניהו תקבל הממשלה שליטה על הוועדה לבחירת שופטים, שהיתה במשך שנים נתונה בידי ועדת בחירה בלתי תלויה. כמו כן יבוטל תפקידם של היועצים המשפטיים העצמאים, שומרי הסף שבתוך המערכת הנמצאים בכל משרד ממשלתי. כיום היועצים המשפטיים ממונים על ידי ועדת השירות הציבורי והסמכות להביא לפיטוריהם שייכת לפרקליט המדינה. נתניהו דורש שהם ימונו על ידי השרים עצמם ולמעשה להפוך את תפקיד היועץ המשפטי למשרת אמון.

מצירוף כל העובדות עולה כי הממשלה, שניצחה ב–30 אלף קולות (מתוך 4.7 מיליון קולות), תהפוך לשליטה היחידה על בית המשפט העליון, על הוועדה לבחירת שופטים ועל כל יועץ משפטי בכל משרד ממשלתי.

לסיכום, דברי ביידן יוסיפו לאמינותו של הקול האמריקאי כתומך בדמוקרטיה בעולם. הדברים של ביידן מראים כי ארה”ב אומרת את דבריה לא רק כשסין רומסת את הדמוקרטיה בהונג קונג. אנחנו מדברים גם כאשר דמוקרטיות נמצאות בסכנה בכל מקום אחר. ארה”ב התייחסה לעתים קרובות להפרת זכויות האדם של פלסטינים בגדה המערבית הכבושה. אולם למיטב זיכרוני אין נשיא אמריקאי שאמר אי־פעם דבר נגד שינויים באופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל, כנראה משום שעד לפני כמה שבועות איש מהם לא נדרש לכך.

אם המסר של ביידן אינו נהיר דיו לקואליציית נתניהו, הרשו לי להבהיר זאת בפשטות. ארה”ב תמכה בישראל מבחינה צבאית ודיפלומטית מאז היווסדה, אבל לא משום שהיא חולקת את האינטרסים שלנו. לא תמיד. ישראל נותרה ניטרלית במלחמת רוסיה באוקראינה, היא אדישה להפרת זכויות אדם במצרים ובסעודיה ואנשי עסקים ישראלים שמוכרים טכנולוגיות לחימה לסין מעוררים דאגה בפנטגון. הענקנו לישראל תמיכה כה רבה מאז היווסדה כי אנחנו מאמינים שיש לשתי המדינות ערכים משותפים.

גם כאשר ישראל מתנהלת בגדה המערבית או בעזה בדרכים שלא הולמות את ערכינו, הם (הישראלים) מסתמכים על אותם ערכים. “תנו לנו משהו. אנחנו חיים במלחמה בלתי פוסקת עם הפלסטינים. חיים בסביבה מוטרפת, ובכל זאת יש לנו פיקוח משפטי על הצבא, מוסדות דמוקרטיים חזקים, מערכת משפט עצמאית ועיתונות חופשית”.

הטיעון הזה נמצא תחת איום בשל תוכניותיו של נתניהו. בלעדיו, מה נותר? אינטרסים משותפים לא יספיקו משום שהם משתנים גם כך.

לכן, 46 המילים של ביידן חשובות כל כך. ב–46 מילים ביידן מסביר לישראל שמערכת היחסים שלנו לא הסתמכה מעולם על אינטרסים משותפים. היא נבנתה על הערכים שאנו חולקים. משום כך זה נמשך זמן כה רב, גם כאשר איננו מסכימים בעניין אינטרסים. בהצהרתו הפשוטה ביידן מבהיר כי כל דבר שישראל עושה אינו אמור ביסודו להיוותר מופרד מאותם ערכים משותפים שחולקות שתי המדינות.

אם לא כך, אנו נמצאים בעולם חדש לחלוטין.

לטור המלא של תומאס פרידמן בניו יורק טיימס