סדק טקטוני נפער בין דרום טורקיה לארמון באנקרה

רעידת האדמה מאלצת את ארדואן להגן על תדמיתו, שבועיים אחרי שהקדים את הבחירות. מצבם של הנפגעים בסוריה נואש אפילו יותר

February 10th, 06AM February 10th, 07AM

“הדברים האלה שקורים הם חלק מתוכניתו של הגורל”, נשמע נשיא טורקיה, רג’פ טייפ ארדואן, אומר באוזנו של נפגע רעידת האדמה בעיר קרמנמראש. “תוכניתו של הגורל” היה הביטוי ששירת את ארדואן גם אחרי הפיצוץ הגדול שאירע במכרה הפחם בעיר אמסרה שלחוף הים השחור באוקטובר האחרון. אז האשימו התושבים ומשפחות הכורים את הממשלה, בעלת המכרה, בהזנחה וזעמו על ייחוס האסון ל”תוכנית הגורל”. הפעם באמת אין את מי להאשים ברעידת האדמה ההרסנית חוץ מאשר את הטבע ואת אלוהים, אבל השאלות הנוקבות שמעלים מבקריה של הממשלה מופנות לעבר מי שתכנן ולא פיקח על בניית בתי המגורים, בתי המלון והמוסדות הציבוריים שקרסו כמו מגדלי קלפים וקברו תחתם עד כה יותר מ–17 אלף בני אדם בטורקיה ויותר מ–3,000 בסוריה.

אלה הם מספרים תיאורטיים, שאינם יכולים עדיין אפילו לשמש מדד לסדר הגודל של הפגיעה. כי מה שהתחיל ב–900 הרוגים בשעות הראשונות עלול להסתיים גם ב–30 אלף הרוגים. בטורקיה מתקיים לפחות איזשהו נוהל לזיהוי המתים ולספירתם. על פי ההנחיות כרגע, אזרח שאינו מזוהה נלקחות ממנו דגימות דם ודנ”א בתקווה שאפשר יהיה לזהותו בהמשך. גופתו תועבר לבית החולים ומשם לבית הקברות שבו ייקבר בהתאם להוראות ההלכה. בסוריה המצב חמור בהרבה. לא רק ששירותי הבריאות הם מונח חסר משמעות, הרופאים והצוותים הרפואיים המעטים והדלים בציוד אינם מצליחים להגיע לאתרי הפגיעה, אמבולנסים הם מצרך נדיר ו”צוותי זיהוי” הם התושבים עצמם שמסתמכים על היכרות עם הנפגעים. לזיהוי כזה לא זוכים נפגעים שהם פליטים שנמלטו מהאזורים שבהם שולט המשטר לאזורים שבהם שולטים כוחות האופוזיציה, שם אין להם משפחה או קרובים אחרים שיוכלו לסייע לזהותם.

בעוד טורקיה נהנית מהתגייסות בינלאומית ומתרומות כספיות ובהן תרומה של כ–100 מיליון דולר מאיחוד האמירויות ועשרות מיליונים מקטאר ומסעודיה, בסוריה המשטר מתעקש על כך שכל סיוע יעבור דרך דמשק. גם בעת אסון כזה, המשטר אינו מוותר על עוד צינור אספקה לקופתו ולמחסני המזון שלו. בדרך הוא גם הפציץ כמה כפרים בעת שכוחות חילוץ והצלה מקומיים מתאמצים לאתר ולפנות אזרחים שנפגעו.

אין לאן להימלט

לגורל יש אמנם תוכניות משלו, וכנגדו הצטיידה טורקיה בחוקים ובתקנות שנקבעו אחרי רעידת האדמה המסיבית שהתרחשה ב–1999. לכאורה, תקנות אלה נועדו להבטיח שלפחות הבנייה החדשה תיישם תקנים מחמירים של עמידה ברעידות אדמה. אבל כאשר קוראים ושומעים את טענותיהם של פוליטיקאים, עיתונאים, מהנדסים ואזרחים מן השורה, ספק אם אפשר לקבל את האקסיומה של ארדואן שלפיה אין מה לעשות נגד אסון טבע כזה. אחרי רעידת האדמה ב–1999 שבה נהרגו יותר מ–17 אלף בני אדם, הטילה הממשלה מס מיוחד שנועד לממן שיקום וחיזוק בניינים קיימים מפני רעידות אדמה. על פי הערכות שילמו אזרחי טורקיה מאז יותר מ–17 מיליארד דולר ועד כה לא פורסם כל פירוט על השימוש שנעשה בכספים הללו. אנשי אופוזיציה מאשימים את הממשלה בכך שכספים אלה או חלקם שימשו כדי לממן את אירוחם של כארבעה מיליון פליטים סורים ואחרים שהגיעו למדינה. אין כל הוכחה לכך שהכספים אכן שימשו למטרה זאת, אבל ההאשמה הזאת יכולה לשחק עכשיו היטב לידיהם של קיצונים מהימין שדורשים את סילוקם של הפליטים, קהילה שרבים מבניה נהרגו ברעידת האדמה השבוע.

כדי להרגיע את הזעם הציבורי הבטיח ארדואן לסייע באופן מיידי למשפחות שנותרו ללא קורת גג ולהעניק להן כ–530 דולר בזמן הקרוב. הוא אפילו הודה שהיו מחדלים בהתנהלות כוחות ההצלה והבטיח כי “האחראים לכשלים ייתנו את הדין”. בהמשך, אמר ארדואן, משרד השיכון יבנה בתוך שנה מבני מגורים חלופיים עבור כל מי שאיבד את ביתו.

יותר מ–7,000 מבנים מסוגים שונים נהרסו כליל בעשרה מחוזות במדינה, רובם בחלקים העניים שהוזנחו במשך שנים. האזרחים במחוזות האלה מתקשים עכשיו להאמין ולסמוך על הממשלה שלפתע פתאום היא תתנער ותעשה למענם את מה שלא עשתה עד כה. בנייתם של מבני מגורים ראויים בהיקף כזה דורשת הרבה מעבר לשנה, מה גם שעדיין לא החלו פעולות הפינוי וההכשרה, שעשויות להימשך שבועות רבים. מימון פרויקט לאומי אדיר כזה יחייב השקעות ענק ואיש טרם החל לחשב את היקף הנזק.

לפני רעידת האדמה וכחלק ממסע הבחירות שלו הבטיח ארדואן לבנות חצי מיליון יחידות דיור למעוטי הכנסה ולנזקקים. הוא גם החליט לאפשר ליותר משני מיליון עובדים לצאת לפנסיה מוקדמת, החלטה שעלותה למשק ולמדינה תעמוד על מיליארדי דולרים, ובנוסף הוחלט לעבות את הסובסידיה לדלק. על פי דיווח באתר אל־מוניטור, הממשלה הקצתה בשנה שעברה 1.3 מיליארד דולר לטיפול במוכנות המדינה לרעידות אדמה, סכום שמהווה חצי אחוז בלבד מהתקציב לעומת כ–14 אחוזים מהתקציב שהופנו לתמיכה בשער הלירה הטורקית ולהורדת האינפלציה. מימושן של החלטות אלה מוטל עכשיו בספק, אלא אם יחליטו ידידותיה של טורקיה, במיוחד קטאר, איחוד האמירויות וסעודיה, להתגייס ולהעניק לארדואן את סכומי העתק הללו.

לטורקיה יש לפחות ידידות עשירות, מעמד בינלאומי, גם אם שנוי במחלוקת, ומנגנונים שעם כל פגמיהם, מסוגלים לתת מענה סביר לצורכיהם המיידיים של נפגעי הרעש. סוריה נמצאת בעולם אחר שבו המשטר והעומד בראשו נתפסים בעולם ובמזרח התיכון כשיקוץ שחייב להיכחד. רוסיה ואיראן, שתי בעלות בריתה של סוריה, אינן במצב שמאפשר להן להזרים למדינה מאות מיליוני דולרים כדי לסייע לנפגעים או לשקם את ההריסות. שתיהן שרויות תחת משטר סנקציות כבד וקופתן הולכת ומידלדלת. קרן האור היחידה היא התגייסותן של כמה ממדינות המפרץ, שוב סעודיה, קטאר ואיחוד האמירויות, שהחלו להזרים בעיקר סיוע הומניטרי. על הסיכוי לעבור לשלב השיקום והבנייה בסוריה אפשר ללמוד מכך שבמשך יותר מ–11 שנים שבהן מתנהלת מלחמת האזרחים במדינה, מעט מאוד נעשה. עכשיו גם לפליטי רעידת האדמה, רובם פליטים בפעם השנייה או השלישית, אין אפילו לאן להימלט. טורקיה לא תוכל לקלוט עוד מהם.

הפליטים ימתינו

רעידת האדמה לא תיאמה את בואה עם חזאי מזג האוויר והיא הופיעה בזמן הגרוע ביותר מבחינת פעולות החילוץ וההצלה. קור מקפיא של מינוס חמש מעלות בטורקיה ובסוריה, גשמים ושלג שיילך ויתגבר מצטרפים לכבישים ההרוסים ולמכשולים שנגרמו מקריסת בתים, ומעכבים את בואן של שיירות אספקה ושל ציוד מכני כבד לאתרי האסון. אזרחים בכפרים ובעיירות קטנות בטורקיה שבתיהם וחייהם נהרסו מתלוננים על כך שבמשך שעות ואף ימים לא נראו מחלצים מטעם המדינה, לא טרקטור או דחפור ולא אמבולנס. הם נאלצו לעשות את מה שיכלו בכוחות עצמם. אחרים תמהים מדוע לא שוגרו חיילים לשטח כדי לסייע בפעולות החילוץ.

לטענה הזאת היה מענה כמעט מיידי כשניתנה הוראה לשגר חיילים מבסיסים צבאיים לערים שנפגעו ואזרחים הורשו ללון במחנות צבאיים כדי להתגונן מן הקור. תמונות וסרטונים מציגים אזרחים שמצאו מקלט ללילה במסגדים, בבתי ספר ובמבני ציבור ואף בבתי מלון שפתחו בפניהם את דלתותיהם ואירחו אותם ללא תמורה.

הנפגעים הסורים יכולים רק לחלום על תשתית אזרחית תומכת כזאת. להם אין אפילו ממשלה לבוא אליה בטענות, גם לא מחנות צבא שיעניקו להם מקלט או דלק כדי לחמם את בתיהם ואוהליהם. להוותם, אזרחי סוריה שנפגעו ברעש נחשבים לכאלה שכבר הוכיחו יכולת שרידות מופלאה, אנשים שיכולים להסתדר בכוחות עצמם בשל היותם פליטים, ושימצאו גם עכשיו פתרונות יצירתיים להמשיך בחייהם. סיוע לאזרחים אלה איננו רק קשה בהרבה מזה שמגיע עכשיו לטורקיה, אין בו רווח פוליטי, דיפלומטי או כלכלי. הם ייאלצו להמתין.

גל הדף פוליטי

רעידת האדמה הגיעה במועד פוליטי גרוע מבחינתו של ארדואן. שבועיים בלבד הפרידו בין החלטתו של הנשיא להקדים את הבחירות ל–14 במאי ובין הרעש שעלול לגרום לו לשקול מחדש את החלטתו. הקדמת הבחירות היתה אמורה לטלטל את האופוזיציה, שעדיין לא מצליחה להחליט מי יהיה המועמד שיתמודד מול ארדואן, ולקצר את משך הזמן שנותר לה להתארגן. עכשיו ארדואן הוא זה שצריך למהר מאוד כדי להפגין את יכולתו לנהל את האסון, לבלום את הזעם הציבורי ולבנות נרטיב של הצלחה מול ההריסות, ההרוגים והנזק העצום. אין זה מקרה שמחלקת הדוברות של הנשיאות הזדרזה להפיק אפליקציה שתאפשר לאזרחים לדווח, לא על הרוגים ופצועים, אלא על כלי תקשורת ועל חשבונות טוויטר, פייסבוק וטיקטוק שמבקרים את השלטון, “יוצרים פאניקה וזורעים שנאה”, כלשון הסעיף בחוק הפלילי שמגדיר פרסומים כאלה כעבירה בת עונשין.

אותה מחלקה פרסמה כבר כי יותר מ–200 חשבונות כאלה ו–24 אתרים נסגרו ובעליהם זומנו ל”מחלקות המתאימות”. זוהי עכשיו מערכה על תדמיתו של המשטר לא פחות מאשר על הצלת נפגעים. במצב החירום שעליו הכריז ארדואן בעשרת המחוזות שנפגעו ברעש הכל יהיה מותר, ולא שקודם לכן התקשורת היתה חופשית לבקר ולהאשים.

ייתכן גם שארדואן יחליט לדחות את מועד הבחירות כדי ליצור מרווח של זמן בין הזעזוע והזעם לבין ההכרעה הפוליטית של האזרחים. קשה להעריך מה תהיה עוצמת גל ההדף הפוליטי שיבוא בעקבות רעידת האדמה. במחוזות שנפגעו מתגוררת אוכלוסייה מעורבת פוליטית, חלקה נמנה עם התומכים המושבעים של ארדואן ושל מפלגת הצדק והפיתוח. חלק אחר, בעיקר הכורדים, מקווה שהרעש שפגע בהם ירעיד גם את ארמון הנשיאות המפואר ויעלה לשלטון את האופוזיציה, אף על פי שמנהיגיה הבהירו כי אינם מתכוונים לצרף אליהם את המפלגה הכורדית שעלולה “להכתים” את הדימוי הלאומני שלהם. רעש או לא, גם בטורקיה, כמו בישראל, שיתופם של מיעוטים אתניים הוא סכנה פוליטית, וכשרעש אדמה מעניק לאופוזיציה בטורקיה איל ניגוח רב עוצמה נגד ארדואן, רצוי שלא להיראות בחברה אחת עם מי שמוגדרת “אוכלוסייה תומכת טרור”.