ממשלת נתניהו מציגה: חוקים לתועלת ישראל המנותקת – זו מרחביה ומהווילה בספסופה

כשאין גשרים, יש סכנה למלחמת אחים. אל תזלזלו בפחד הזה שמחלחל בחברה הישראלית, גם אם אתם בעד הממשלה. לפחד יש נטייה להפוך לאנרגיה לא נשלטת. הפחד שלי הוא מהדנ”א היהודי – לשרוף אסמים.

רק לפני שנה הפיץ יו”ר האופוזיציה דאז, בנימין נתניהו, סרטונים באנגלית עם טענות על כך שישראל היא דיקטטורה. בנו השתמש בדגל צפון קוריאה ברשתות החברתיות, ואחרי שניהם נהו המון מעריצים ישראלים. תמונת המראה הכואבת היא מה שאנחנו רואים עכשיו. מחיאות כפיים על כל חברה שמושכת השקעות מישראל. אנשי עסקים שמחפשים איך להכאיב למדינה, כאילו זה כאבה הפרטי של הקואליציה. לא נתניהו ודגלני צפון קוריאה שלו חשבו אז על המדינה ועל היום שאחרי – ולא מושכי ההשקעות כעת. כך נראה טירוף מערכות.

מהפכת הפיתות

השבוע התקשר אלי חבר, שנה מעלי בשייטת. איש מצוין, פטריוט, עושה מילואים, הייטקיסט מהצפון. הוא מודאג באמת. אני שומע את הזלזול בהייטיקיסטים, במטכ”ליסטים, בטייסים. בתחושת הלחץ שלהם. אני מניח שאכן רובם לא בחרו בממשלה. אז מה? התפקיד של השלטון הוא להחזיק את המדינה – לא לחפש אשמים.

הפנטזיה הוגשמה. קמה ממשלת “ימין מלא”, בלי מרכז ושמאל ציוני. אבל מי שמחפש התיישבות, משילות, הגנה על המולדת – לא ימצא אותן שם. השרים נואשו מלהיות ימין. הם מסתפקים בתואר “שר שני” ובמריבות עם שמאלנים

כששרה מיותרת כמו גלית דיסטל־אטבריאן, שאמורה להסביר את ישראל בחוץ, מעלילה שהמפגינים ממומנים על ידי גרמניה ואיראן – איך אמור להרגיש מי שמפגין? כשחיים ביטון, שר במשרד החינוך – עוד תפקיד מיותר – אומר למנהלי בתי ספר ש־40% מתלמידי כיתות א’ הם חרדים, ושאם לא פחדו מספיק אז שיפחדו יותר – מה הוא משיג? מה גורם לשניהם להכניס אצבע לעין של הצד השני? כך התעוות גם היחס כלפי מוסדות המדינה: המשטרה, השב”כ, הפרקליטים או סתם “הגנרלים” – כאילו לא מדובר באנשים שסיכנו את חייהם, כשאחרים השתמטו. צריך מידה רבה של הרס עצמי כדי להפוך את כל מי שתרם למדינה לאויב כשלא מסכימים איתו.

גם אני בעד תיקון מערכת המשפט – עם שינויים קלים ברפורמה, כדי להשאיר מגבלות כוח לפוליטיקאים. העניין הוא שככה אי אפשר להגיע להסכמות, וגם לא לתוצאות. ככה מגיעים רק להתנגשות.

עבור רוב הישראלים, הוועדה למינוי שופטים לא משנה כלום בחייהם. גם החוקים האישיים, שנועדו להחזיר את דרעי ללשכת השר או להתיר לנתניהו לקבל מימון להוצאותיו, לא משרתים את האינטרסים של האזרח מהשורה. אלה חוקים לתועלת ישראל העשירה, זו מרחביה ומהווילה בספסופה, שלא יודעת מה זה לשלם משכנתא וכמה עולה מעון לילדים. ישראל המנותקת. הצרכים הציבוריים פשוטים: שלא יירו על תושבי הדרום מעזה ושלא יהיו פיגועים, שישיגו הרתעה בדיוק כמו שהבטיחו. לא מהפכת פיתות. בריאות, חינוך, שיהיו תשתיות מתקדמות, שרי ממשלה שיעבדו, שייפרסו תשתיות, שיחלקו תקציבים בהיגיון. לא כאלה שיטפלו בעצמם.

מישהו אמר “התיישבות”?

בחוגי השמאל עסוקים הרבה בהלקאה עצמית וב”שיקום” המחנה. האמת היא שמי שזקוק לשיקום הוא הימין. היעלמות הימין הליברלי בבחירות האחרונות השאירה פה מפה פוליטית נטולת גשרים וראייה לטווח רחוק. זו הרפורמה הכי דחופה כרגע.

קחו לדוגמה את נושא ההתיישבות ביו”ש. אני מאלה שרואים בהשבת הריבונות לנגב ולגליל משימה חשובה לא פחות מיישובים באיו”ש. אבל בקואליציה הנוכחית יש כאלה שהקדישו את הקריירה להתיישבות. חודש אחרי הקמת הממשלה הקודמת, פורסמה בעיתון זה ביקורת על כך שמועצת התכנון העליונה באיו”ש לא התכנסה – מועצה שתפקידה לאשר בנייה ביישובים היהודיים. במאי 2022 אושרו 4,000 יחידות דיור, ומאז – כלום.

אני מזכיר את זה מכיוון שלפני שבועיים, בעקבות הפיגועים, יצאה הודעה מלשכת נתניהו עם הבטחה לתוכניות בנייה – באותו השבוע. חלפו שבועיים וחצי, והנה – מתברר שיש מחויבות להקפאת בנייה, ובצלאל סמוטריץ’ ביקש ממנהיגי ההתיישבות לא לעלות לקרקע. מפלגת “מימד” החדשה. מיותר לציין שאותה מועצה לתכנון בנייה לא התכנסה. ביקורת? זעם על עצירת הבנייה? כלום. שתיקה.

לא נתניהו כראש אופוזיציה עם סרטוני “ישראל דיקטטורה” שלו, ולא דגלני צפון קוריאה ברשתות, ולא מושכי ההשקעות כעת ומי שמוחא להם כפיים כיום – חשבו לפני שנה על המדינה ועל היום שאחרי. כך נראה טירוף מערכות.

זו תמצית הבעיה בממשלות “ימין מלא”. הפנטזיה הוגשמה. אין “חלילה” אנשי מרכז או שמאל ציוני בממשלה הזאת. לכאורה היו אמורים לקדם את ההתיישבות. לעשות את מה שהבטיחו בח’אן אל־אחמר. בפועל מקדמים הטבות אישיות. מי שמחפש ימין בהתיישבות, משילות, הגנה על המולדת – זה לא שם. שריה נואשו מלהיות ימין. הם מסתפקים בתואר “שר שני” ולריב עם שמאלנים.

באופן סמלי, מדינת ישראל נכנסת לשנתה ה־75. העשור השמיני, הזמן שבו נפלו ממלכות היהודים הקודמות. אני מניח שאיש מאותם ישראלים שחיו בממלכה הראשונה או בשנייה לא חשב על תרחיש שבו כל המוכר לו ייעלם. הוא הביט סביב וראה אדמה יציבה, ריבונות ואת השלטון שהכיר. הוא ודאי שמע על הפוליטיקה הפנימית ועל המריבות, אבל לא דמיין שכך יהיו פני הדברים. ואז, יום אחד, זה קרה. כי מדינות נוצרות ונעלמות. אז מה אכפת לי אם אתה מניף דגל צפון קוריאה או מושך השקעות? בחשבון ההיסטורי, אתם אותו הדבר. 

פינה טובה: עמותת ידידים

מי שנתקע בדרכים בלי אמצעי להיחלץ בוודאי שמע עליהם – קוראים להם עמותת “ידידים”. אני זכיתי לחילוץ באזור נחל רפאים, עם רכב ממשלתי שנתקע בנחל כשאני והמאבטחים שהיו אז לצידי יצאנו לרוץ. כל חילוץ הוא מבוכה לנהג, אבל כשמדובר בקבוצה של גברים חזקים – הפדיחה כפולה. הייטיקיסט ירושלמי עם ג’יפ חילץ את הרכב והציל את המשך היום שלי, רק כי רצה לעשות משהו טוב. ללא שאלות מי ומה, מתי ואיפה.

הארגון – שהוקם ב־2006 על ידי מאיר וינר, אז צעיר חרדי – מונה יותר מ־44 אלף מתנדבים שפועלים בכל שעות היממה כדי לחלץ ישראלים. אין ממשלה שמסוגלת להרים פרויקט כזה, ואין המחשה טובה יותר לכך שאפשר לחלץ מכל מקום – כשאכפת למישהו.