יועמ”ש לפי בקשה, בתוך שלוש שעות? תעצרו הכל! לא צריך רפורמה

מסלול ירוק למינויים פוליטיים, פקידים מפוחדים שמעגלים פינות, רגולטור שעוצם עין, דירקטורים קואופרטיבים ושופט שחותם על כשרות ■ חברת נתיבי ישראל הוכיחה שעידן “המשילות” כבר כאן, ואם האחיין של ברדוגו יכול להתמנות ליועמ”ש — למה צריך מהפכה חוקתית?

February 09th, 05AM February 09th, 05AM אבי בר-אלי פסקת התגברות, ביטול עילת הסבירות, איסור על פסילת חוקי יסוד, איסור על פסילת אריה דרעי (בכל תנאי), מינוי שופטים פוליטים מטעם הקואליציה וריקון הייעוץ המשפטי ממשמעות — כל כך הרבה שינויים מתוכננים, כל כך הרבה אמוציות ושעות על גבי שעות של דיונים. לשם מה, אם התוצאה של כל המהפכה המשפטית הזאת היא בת השגה גם היום, עם כוח האדם הקיים (כמעט), בלי צורך במלחמת אחים או במחאה?

לא מאמינים? תראו מה קרה שלשום בחברת נתיבי ישראל הממשלתית, בתוך שלוש שעות בלבד: בשעה 13:00 הביאו לוועדת כוח האדם של הדירקטוריון שלושה מועמדים לתפקיד היועץ המשפטי של החברה; סימנו את המועמד המבוקש בעל הקשרים הפוליטיים; מכיוון שציוניו היו רק השלישיים בטיבם — העלו ב–14:00 את כל השלושה לדירקטוריון, בלי לבחור במועמד אחד; לקחו שופט בית דין לעבודה (בדימוס), כדי שיחתום על כך שהכל היה תקין; עיגלו פינות בקורות החיים; התעלמו מזיקות חשודות; חיבקו את רפרנט רשות החברות הממשלתיות, כדי שיגלם תפקיד של עציץ; ואז מינו את האחיין של יעקב ברדוגו ליועמ”ש.

בתוך שלוש שעות בלבד הוצב “חייל מהפכה” בתור שומר הסף החשוב ביותר בחברה, כשבידיו מפתחות לבקרה על 6 מיליארד שקל בשנה. ועכשיו, סעו לשלום, המשילות בפנים.

בלי תיקונים לחוקי יסוד, בלי ועדות כנסת, בלי מחאות ובלי שימועים. לכן תעצרו את הכל. מיותר להילחם על רפורמה — כשאת הכל אפשר לעשות בהרמוניה.

כל מה שצריך זה רוב פוליטי דחוק (5:4) בדירקטוריון, בזכות מינוי חמישה כפיפים לשר הממונה, פקידות מקצועית כנועה שממילא רועדת כיום מפחד, ורגולטור בתלבושת של להקת מעודדות. שלושה אלה יספיקו למנות יועמ”ש לפי בקשה, בתוך שלוש שעות, ומי צריך בכלל חוק יועמ”שים — כשהאחיין של ברדוגו הוא היועמ”ש?

לינדה בן שושן — לשעבר מנכ”לית דיסקונט גמל, שמונתה לדח”צית בנתיבי ישראל — התפטרה שלשום במחאה, אך ברשות החברות הממשלתיות שותקים

“אם כך מתנהלים פה הדברים, נתפטר”

רק אחת, בינתיים, קילקלה את האווירה. אשת העסקים לינדה בן שושן — לשעבר מנכ”לית דיסקונט גמל, שמונתה לפני כשנה לדירקטורית מטעם הציבור בחברת נתיבי ישראל — התפטרה שלשום מתפקידה במחאה.

הודעת ההתפטרות נמסרה בתום אותו דיון סוער שבו אישר הדירקטוריון, על חודו של קול, את מינויו של עו”ד אלעד ברדוגו לתפקיד היועץ המשפטי.

ברדוגו הוא אחיינו של יעקב ברדוגו, איש התקשורת ומקורבו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו. לפני כמה חודשים הוא הודה בריאיון כי פקד מצביעים לליכוד, וכי הוצע לו להתמודד בפריימריז לקראת הבחירות האחרונות. “אני רוצה להשפיע, והכנסת היא המקום להשפיע”, אמר, ושיבח את דודו על שנאבק נגד “המדינה הפרוגרסיבית, השמאלנית, פרו־ערבית ופלסטינית שצמחה לנו בשנה האחרונה”, כלשונו.

רקע זה לא הפריע לרוב חברי דירקטוריון נתיבי ישראל. לרוב לא הפריע שברדוגו דורג שלישי בלבד בהליך האיתור לתפקיד. כלומר, שני מתמודדים אחרים על התפקיד זכו לציונים גבוהים משלו. בנוסף, לא הפריע להם שברדוגו ציין בהליך האיתור כי הוא משמש שותף במשרד עורכי הדין גולדפרב־זליגמן — אף שהתפטר מהמשרד לפני כמה חודשים.

חרף כל אלה, חמישה חברי דירקטוריון הצביעו בעד מינויו של ברדוגו: היו”ר יגאל עמדי, אף הוא איש ליכוד בעברו, אשר מונה לתפקיד בידי השרים מירי רגב ודודי אמסלם; וכן ארבעת נציגי הממשלה בדירקטוריון: יואל ליפוביצקי ומקסים נסים בוסקילה (משרד הפנים), וכן קטי מורלי ולנה גרשקוביץ (משרד התחבורה).

את חוות הדעת שהכשירה את התהליך ניפק עבור נתיבי ישראל שופט בית הדין לעבודה בנצרת, חיים ארמון, שפרש לגמלאות ב–2015. וגם אם היה מאתר זה ליקויים בעבודת אנשי החברה, הדירקטורים או הפקידים הממשלתיים — נו, אז מה?

הנה, השרה ללא תיק, גלית דיסטל אטבריאן, הגישה השבוע מחדש את הצעת החוק שלה, שלפיה הטיפול בעבירות משמעת של עובדי מדינה יעבור מנציבות שירות המדינה — לכנסת, והפוליטיקאים הם גם אלה שימנו את התובע המשמעתי. במילים אחרות, כל עוד תיישרו קו עם הממשלה — אין לכם מה לדאוג. ולחלופין, אם לא תיישרו קו — צפו פגיעה.

ואמנם, עם ארבעת המתנגדים למינוי של ברדוגו נמנו רק שתי הדירקטוריות החיצוניות בן שושן וגלית בן שמחון, ושני נציגי העובדים (אלעד מססה ואריאל חימון).

לדברי גורמים בחברה, הדיון בדירקטוריון היה סוער ובמהלכו איימו כמה מהדירקטורים כי “אם כך מתנהלים פה הדברים — נתפטר”. כך, בן שושן כבר הלכה, ולא מן הנמנע כי לא תהיה האחרונה.

באשר לרגולטור שאמון על בקרת ההליך — רשות החברות — זו התגלתה שוב כחוליה חלשה. ימים יגידו כיצד תגיב מנהלת הרשות, מיכל רוזנבוים, מעבר לבקשה בדיעבד של מסמכים. בעבר, מינויים פוליטיים כאלה היו נחסמים עוד לפני שהיו מועלים בכלל לדיון בדירקטוריון, אבל היום, הרשות נתונה, תרתי משמע.

ברדוגו אמר שלשום: “עשיתי את כל התהליך לפי הספר. הגשתי מסמכים. עברתי ריאיון. אני עורך דין 20 שנה, יש לי ניסיון אדיר בתשתיות. אני לא פעיל פוליטי, אלא עורך דין מנוסה ומלומד”.

המסר הופנם —ונתב”ג שותק

שרת התחבורה מירי רגב לא מבזבזת זמן, ומי שהפנימו ראשונים את הסיטואציה היו עובדי רשות שדות התעופה (רש”ת). אלה פצחו אתמול באינתיפאדה נגד מנכ”ל הרשות, חגי טופולנסקי, שראשו סומן כבר לפני שבוע בידי היו”ר, יצחק (ג’רי) גרשון (אף הוא מינוי של רגב).

הניסיון להדיח את טופולנסקי במחטף זריז ושקט נתקל בהתנגדות מצד מועצת המנהלים של רש”ת. חרף טענות גרשון, חברי המועצה לא מצאו בינתיים די עילות להדחתו של טופולנסקי, וביקשו לשמוע קודם את עמדתו. ההדחה אפוא נבלמה לעת עתה, אלא שאז נכנסו העובדים לתמונה. ובראשם, כזכור, עומד חברי הליכוד פנחס עידן.

העובדים התחילו למחות אתמול על אי־חידוש הסכם השכר שלהם (מ–2018, כן?) ועל כך שיש מחסור בכוח אדם בנתב”ג (חדשה שגידלה כבר זקן). משכך, ועד העובדים ברש”ת הודיע על כינוס “אסיפת הסברה” ב–10:00–14:00 וגרם לתורים תפעוליים בשדה.

זאת, ללא התראה, וללא קשר לכך שהמנכ”ל אוסר על גיוס קרובי משפחה של עובדים בקרב המגויסים הטריים — ולדאבונם של העובדים, מתעקש באופן דווקני לא להחריף את הנפוטיזם ברש”ת.

מה יקבל אמסלם?

20 חודשים אחרי שנפרד מהממשלה (ומרשות החברות), הודיע שלשום ח”כ דוד אמסלם כי הוא חוזר בתור השר לשיתוף פעולה אזורי, שר במשרד המשפטים והשר המקשר בין הממשלה לכנסת.

מרוב עלבון על כך שלא קיבל את תפקיד יו”ר הכנסת או את תיק המשפטים, אמסלם ויתר לפני שישה שבועות על תיקים בכירים יותר שהוצעו לו (כלכלה ואנרגיה). לאחר שנרגע, חזר לממשלה עם תיקים שוליים יחסית, כאשר מבחינת ראש הממשלה בנימין נתניהו, הוא שילם מחיר זניח ביחס לתועלת שבפירוק בלוק ארבעת המורדים בליכוד (אמסלם, יולי אדלשטיין, דני דנון ודוד ביטן).

עם הצטרפות אמסלם לממשלה יבטיח נתניהו רוב של 61 לפחות בכל ההצבעות המשמעותיות שיועלו על השולחן. ואולם תביעת אמסלם לקבל לידיו חזרה את רשות החברות הממשלתיות לא נענתה, והזמן יגיד מה הוא יקבל בחברות האלה בתמורה.