חולצו בחיים, אחרי 72 שעות בין ההריסות – אבל רבים עדיין לכודים: “הנכד שלי שם”
שידור ישיר: 3 ימים חלפו, והסיכויים לאתר לכודים בחיים הולכים וקטנים. משלחת צה”ל חילצה בחיים בן 65, ממבנה אחר חולץ בן 79 שעטף את רגליו בפיסות בד כדי להתחמם: “הנכד לידי, הוא נשם”. אבל הייאוש גובר, ורבים עדיין מחפשים את קרוביהם הנעדרים. מספר ההרוגים ברעידת האדמה כבר הגיע ליותר מ-16 אלף
הסיכויים לאתר לכודים בחיים אחרי רעידת האדמה העזה בטורקיה הולכים ופוחתים, ומספר ההרוגים בטורקיה ובסוריה כבר הגיע ליותר מ-16 אלף, אבל התקווה עדיין לא אבדה לחלוטין. הלילה (רביעי) כוחות החילוץ של פיקוד העורף חילצו בחיים גבר בן 65, שאותר בהריסות מבנה בעיר קהרמנמרש שבטורקיה. צפו בתיעוד החילוץ הדרמטי ובשידור הישיר מניסיונות החילוץ בגזיאנטפ.
חילוץ מרגש אירע באנטקיה שבמחוז האטיי, שם חולץ בן 79, שגם הוא היה לכוד שלושה ימים בין הריסות מבנה שקרס. הקשיש, חסן יוצ’ה, עטף פיסות בד על רגליו כדי להתחמם בקור המקפיא.
הוא חולץ כשמצבו הבריאותי נראה תקין, והופנה באמבולנס לבדיקות רפואיות. יוצ’ה הודה לצוותים שחילצו אותו וסיפר כי נכדו נמצא בסמוך. “יש לי נכד חצי מטר מהמקום שמצאתם אותי, הוא נשם”, אמר. בעקבות זאת נמשכו פעולות החילוץ, במטרה לאתר את הנכד.
חדשות טובות נוספות מאנטקיה הגיעו בדמות חילוץ של ילדה קטנה, שאביה הוצא בחיים מההריסות שעתיים לפני כן. בדיארבקיר, מזרחית משם, חולצה אישה פצועה מהריסות מבנה, אבל שלושה בני אדם שהיו בסמוך לה הוצאו מהמקום ללא רוח חיים.
נילי עזריאל, מבין המחלצים בטורקיה, סיפרה לאולפן ynet: “חילצנו אישה אחרי 16 שעות. אני אופטימית עד שיגידו לנו להפסיק. אני מאמינה שעוד נצליח למצוא אנשים בחיים. אנחנו מקבלים מידע מהתושבים שנמצאים שם, שהקרובים שלהם קבורים מתחת להריסות. אנחנו כמעט ולא ישנים, האדרנלין מטורף. אחת הנשים הייתה לכודה עם הפנים לרצפה, היא לא יכלה לזוז בכלל. עבדנו בצוותים וחזרנו על מנת להגיע אליה ולהוציא אותה בבטחה. זה מטורף”.
אבל מומחים אומרים ש-90% המחולצים בחיים מרעידות אדמה מחולצים ב-72 השעות הראשונות – ואלו כבר חלפו. רבים עדיין מחפשים את קרוביהם הנעדרים. עבור מרונה בת ה-60, כל דקה שעוברת היא בבחינת נצח. בתה אסרה (35) עדיין לא אותרה והאם המיוסרת חיה בין תקווה לייאוש. לרגעים היה נדמה לה שהיא שומעת את קולה של הבת האהובה בין ההריסות, אלא שהחיפושים עצמם לא העלו דבר ועם כל דקה שחולפת הטלטלה הרגשית של מרונה הולכת וגוברת.
הייאוש ותחושת האובדן הם חלק בלתי נפרד מהיום-יום באזור מוכה האסון. במרכז העזרה הראשונה בעיר נורדאגי מסייעים כוחות ההצלה למאות הפצועים ששרדו את התופת. אלה מהם שלא שרדו את האסון מפונים לבניין סמוך, שבו הולכות ונערמות גופות המתים.
“האחיין שלי ושתי קרובות משפחה נוספות נמצאות בין ההריסות. הם לכודים ואין סימני חיים”. אמרה סמירה קובן, גננת בגן ילדים בהטאיי. “אנחנו לא יכולים להגיע אליהם. אנחנו מדברים אליהם, והם לא מגיבים. אנחנו מחכים לעזרה”, היא אומרת.
