אם כל כך רע לכם, לכו. אנחנו נחכה לכם כאן

בימים אלה מתבקשים מתנגדי הרפורמה המשפטית להשתתף בפעילות שחלקה מסוכן וחלקה מגוחך. החזקים והמפורסמים שביניהם מארגנים וחותמים על עצומות, מודיעים על הוצאת פעילותם הכספית אל מחוץ לישראל, נושאים דברים בעצימות גבוהה של רעילות, ומפגינים ודאות מוחלטת בכל הנוגע לעתיד השחור משחור שיבוא על מדינת ישראל אם יוצא חלק מהכוח השלטוני מידי מערכת המשפט וישוב אל בעליו החוקיים – נבחרי הציבור.

הבעיה עם נבחרי הציבור היא שמי שבוחר אותם הוא עם ישראל: זה עם בלאי שלא מבין על מה הוא הצביע. ולא בפעם הראשונה אגב. זו הפרעה נפשית עממית שהתחילה ב-1977 ומאז לא נמצאה לה תרופה. בנוסף על הרמה השכלית הירודה של העם, הוא לוקה גם בכוונות רעות, ועל כך תעיד תכניתו לחסל את כל הג’ינג’ים. בחוק יסוד. זהו עם כל כך אוויל, שלמרות הסברי מיטב המוחות המשפטיים, מיטב האלופים לשעבר, מיטב המיליונרים, עדיין לא מבדיל בין “דמוקרטיה מהותית” לבין “עריצות המיעוט”, וממילא הוא סבור שמדובר בסוג של צמח נוי.

העם הלא-נכון שינה את פני ארצם של אזרחים מעולים ממנו, ומתעקש ללכת להצביע למי ועל מה שהוא רוצה כמו איזה חמור. הוא לא קשוב לרמזים העדינים ששולחים לו הטובים ממנו. הו לא! עוד עצומה! נאנח העם הלא-נכון. כל מגזרי ה”אנחנו טובים יותר מכם” התעוררו מרבצם כדי לאיים עליו, לנאום לו, להטיף לו, לצעוק עליו, למכור לו את הסיוטים של החבר’ה הטובים בתור עובדה מדעית, ולגייס את העשירים יותר, האקדמאיים יותר, החכמים יותר, אלה שתרמו הרבה יותר מהעם הלא-נכון בכל תחום שהוא: מצבא ועד כתיבת פזמונים. כולם צודקים חוץ ממנו.

עוד הייטקיסט מודיע שיוציא את כספי החברה שלו מישראל לקול תשואות מהתקשורת, עוד הפגנה נגד הרפורמה של ישראלים בברלין, בקנדה ובלונדון, עוד חסימת כבישים בקפלן במוצ”ש, עוד יועמ”ש מחווה את דעתו המצמררת אמנם, אך בלתי-משפטית בעליל, עוד נאום תקיף של נשיאת ביהמ”ש העליון – שבמחווה בוגרת גם החרימה את הצילום המסורתי של סמלי השלטון בט”ו בשבט, ביום הולדתה של הכנסת שחיות כל כך מסתייגת ממנה. שכחתי משהו? אה, כן: גם החברה להגנת הטבע נגד הרפורמה. למה? ובכן, למה לא?

קצינים בכירים במיל. מאיימים להשתמש בנשק אם הדיקטטורה שהם מדמיינים תתקיים (דיקטטורה היא כל צורת שלטון שבה הם לא הפוסק הראשון והאחרון), מציעים להתנקש בחיי ראש הממשלה ושריה – ומוזמנים לראיונות חומלים שבהם מפצירים בהם להתנצל, שמא דבריהם יפגעו במחאה הצודקת.

ברמה העממית מצטווים מתנגדי הרפורמה להשתתף בשלל פעילויות. להלן לו”ז חלקי של יום אחד, חמישי ה־9.2: על הבוקר מצטווים כולם לעצור את המכוניות באמצע הכביש לרבע שעה; בצהריים מתבקשים כל השריונאים לעלות בשיירה מלטרון להר הרצל. לא ברור האם הם צריכים להביא את הטנקים הפרטיים שלהם או לא. בערב – מצטווים כולם (גם חי”רניקים וג’ובניקים!) להוריד את המפסק הראשי בבית בין שמונה לשמונה ועשרה. מי שלא מוריד את השאלטר – כדאי שיתייצב מול מעון ראש הממשלה, לאיוונט של קריים מיניסטר. ביום שני כל בעלי העסקים מתבקשים לשבות לאורך כל היום, ואז יש להם כמעט שבוע פנוי עד להפגנות הרגילות במוצ”ש. הראש סחרחר מרוב צדק.

אחת הבעיות המרכזיות של העם הלא־נכון היא סירובו העיקש לקבל את סמכותה הערכית והמוסרית של האליטה שקמה עכשיו לאיים עליו. ייתכן שלמרות כל הצעקות נוצר רושם – ברור שמוטעה – שכל מגזר היפים והצודקים הוא למעשה קבוצה קטנה שבנתה עבור מיטב בניה, ועבור רוב בינוניה, מערכת לתפארה שבה אפשר להכתיר אותם כמצטיינים – לא כיחידים אלא כקבוצה, ואז לדאוג להם לפרנסה יציבה, השפעה גדולה בהרבה מכפי כוחם האלקטורלי ושלל מוסדות לוויין שיתפעלו מהם ויעלו אותם על נס, בתקווה שאף אחד לא יבחין שחלקם היו מתקשים לשרוד בעולם תחרותי, או בבחירות דמוקרטיות.

הם מילאו את האקדמיה, התקשורת, המגזר הציבורי ובתי המשפט בבני דמותם והודיעו קבל עם ועולם שהם מומחים, אנשי מקצוע. ואם הם אכן מומחים ומצליחים בתחום אחד – הם רואים את עצמם כשירים להשמיע את דעתם – הלא מנומקת, אך בהחלט קולנית – בכל עניין שהוא. בשעת הצורך הם מנפנפים בדיפלומות שלהם, בעברם הצבאי או בחשבון הבנק שלהם, מול מי שמעז להתווכח איתם. במקום טיעונים הם מספקים נבואות חורבן, במקום להשלים עם העובדה שהפסידו בבחירות או להקשיב לעם הלא נכון – הם לובשים את החליפה של האיומים.

מצוקת האליטות הצודקות נוגעת ללב, בעיקר כיוון שגם לה, כמו לטיפשותו של העם הלא נכון, אין מרפא. סיכוייהן להגיע לשלטון בהליך דמוקרטי מקלישים עם כל זוג מהעם הלא-נכון שנכנס לחופה ולמחלקת יולדות. לא בטוח שניסיונותיהן החוזרים ונשנים להשליט כאן דיקטטורה של שבט העלאווים ישאו פרי. עניין של מספרים. מה שאולי הוליד את הדיבור האלגנטי והאנין על מלחמת אחים, ואת יאיר לפיד ספק מתנבא-ספק מזהיר מפני נטישה המונית של החלק הטוב של העם או לחילופין מ”תהיה גלות, רק בארץ”.

יש פתרון נקי בהרבה: קראנו את העצומות שלכם, שמענו את הנאומים שלכם – והשתכנענו. אתם פשוט טובים מדי בשביל המדינה הזאת. ללא ספק תוכלו לשגשג גם במקומות אחרים. העם כאן לא ישתנה. ואם כן – לא לכיוון שלכם. למה שלא תצאו לשנת שבתון מורחבת במדינה שלא תעצבן אתכם כל כך, שיש בה עם נכון יותר, שיידע לתת לכם את הכבוד שמגיע לכם? נתתם לנו כל כך הרבה, הגיע הזמן שגם אחרים ייהנו מכם. ואחרי שתירגעו קצת ותרצו לחזור – נקבל אתכם באהבה ובשמחה, כי אנחנו אמנם לא נכונים ולא מבינים בדמוקרטיה, אבל גם לא במלחמת אחים.

אלא אם אתם ג’ינג’ים, כן? כי בכל זאת אנחנו עדיין עובדים על החוק החשוב הזה.