רוטמן נגד רוטמן
קשה למצוא תבונה בהתקפתו של ח”כ שמחה רוטמן על העבודה המאורגנת בישראל.
בהצעת חוק שהגיש, הוא הציע להקשות על ארגון עובדים במקומות עבודה בלתי מאורגנים ועל גביית המסים לאיגודי העובדים, והציע לכפות בוררות חובה, שתפחית מאוד את כוחם של איגודי העובדים. ההצעות הן גול עצמי פוליטי. הן ירחיקו תומכים ויגייסו מתנגדים למאבק לדמוקרטיזציה שהוא אחד ממוביליו.
בראש ועדת החוקה בכנסת רוטמן מנהיג באומץ מאבק, שנתקל בהתנגדות חזקה ושהצלחתו אינה מובטחת, למען תיקון היחסים בין הרשויות בישראל. אפשר לסכמו כך: מאבק למען זכותם של הישראלים לבחור לרשות המחוקקת ולרשות המבצעת נציגים שימלאו את רצונות האזרחים בניהול המדינה, ומאבק למען הסדרה והגבלה של יכולת הרשות השופטת לסכל את מילוי הרצונות האלה. עילת המאבק, אפוא, היא הגנה על הזכות הפוליטית המכוננת של כל דמוקרטיה – הזכות שהשלטון עלינו יהיה בהסכמתנו ועל דעתנו בלבד.
אז מה ראה רוטמן לתקוף דווקא עכשיו את התנאים למילוי זכות מכוננת אחרת – הזכות החברתית להגנה של ארגוני עובדים? להחליש ארגוני עובדים, לתקוף את יכולתם להגן על חלקים רחבים יותר מהחברה בישראל? להציע הצעות שמשמעותן הוודאית תהיה צמצום חלקם של העובדים בפירות הכלכלה הישראלית? הרי בזה הוא מאשרר, לכאורה, את טענות יריביו, שהרפורמה ביחסי הכוח בין הרשויות לא נועדה אלא לפגוע בזכויות אדם.
אבל האמת הפוכה מטענות יריביו. שופטים עלולים לפסוק נגד העבודה המאורגנת. כך קרה בשורת פסיקות בשנות ה־90 בישראל. כך קרה בארה”ב, עד כדי ערעור זכות השביתה עצמה בשם הזכות לקניין.
אסור לארגוני עובדים לסמוך על שופטים להגנת העבודה המאורגנת. ראשית, עליהם להישען על המאבק החברתי־כלכלי הישיר של העובדים, ושנית – על עוצמתם הפוליטית ועל יכולתם להשפיע על נציגי הציבור בכנסת.
הסעד המשפטי לעבודה המאורגנת טמון בעיקרו בחקיקה של חוקי עבודה בכנסת. ארגוני העובדים יכולים להשפיע על חקיקת הכנסת ישירות, באמצעים פוליטיים, ואילו באולמות המשפט אין להם השפעה. שם הם תלויים בהשקפות עולמם המשתנות של שופטים מהעשירון העליון.
לפיכך, במשיכת החבל בין הרשות המחוקקת לרשות השופטת, לארגוני העובדים יש אינטרס מבני דווקא בחיזוק המחוקקת, כלומר ברפורמות לוין. אבל רוטמן בהצעותיו יוצר לציבור העובדים מצג שווא הפוך, כאילו הרפורמות שהוא מקדם בוועדת הכנסת נועדו לפגוע בזכויות העובדים.
מדוע הזכות להגנה של ארגוני עובדים כה חשובה? מפני שבמבט השוואתי עולמי, בארצות שהעבודה בהן מאורגנת, ככל שהיא יותר מאורגנת – השכר גבוה יחסית והתנאים הסוציאליים משופרים, העוני נסוג יחסית והאי־שוויון קטֵן. עבודה מאורגנת היא הכלי העיקרי בידיהם של עובדים מהמעמד הבינוני ומהעשירונים הנמוכים – אלה שבארץ הנציגה הפוליטית הראשית שלהם היא תנועת הליכוד – להבטיח לעצמם חלק גדול יותר מהעושר הלאומי.
ידו האחת של רוטמן פוגעת ישירות באינטרסים חיוניים של הרבה מאוד מהמצביעים למפלגה המובילה את הקואליציה שהוא חבר בה. ידו האחרת מבקשת לחוקק, בשם אותה הקואליציה, חוקים למען דמוקרטיזציה ביחסי הרשויות.
היד האחת פוגעת בשנייה פעמיים: פעם אחת הוא יוצר רושם שגוי שהמאבק לדמוקרטיזציה הוא כביכול מאבק לצמצום זכויות חברתיות; ובפעם השנייה הוא פוגע בברית בין הכוחות המקדמים את הדמוקרטיזציה, ובייחוד במצביעי ליכוד וש”ס רבים מאוד, ודוחף לזרועות האופוזיציה כוח פוליטי כמו ההסתדרות, שיש לליכוד השפעה בתוכה.
מפלגת הליכוד וההסתדרות חייבות, לפיכך, גם למען האינטרסים החברתיים שהן מייצגות וגם למען הערכים החברתיים שהן מחויבות להם, לחבור זו לזו כדי לגדוע באיבן את הצעותיו המזיקות של רוטמן.